יורם טהרלב היה נציג מובהק של מה שנקרא "זמר ישראלי", הוא כמעט לא נגע במלחיני השמונים, בטח לא התשעים והלאה. זה לא אומר שהוא התנזר לחלוטין מז'אנרי הפופ-רוק ("את יכולה" – החלונות הגבוהים), והריתם נ' בלוז הקצבי ("חשמל בכפות ידיך" ששרה רותי נבון) אבל בגדול, כשאני מתבונן ברשימת השירים שלו, נראה, שעיקר התרומה של טהרלב היתה בשירים שנבעו מהארץ בה גדל מאז ימי הקיבוץ ובה הילך.
שיריו של טהר לב ממוקמים עמוק בליבת הזמר הישראלי של שנות המדינה. מאות השירים שכתב, מהלכים מקצה הארץ ועד קצה. הם בבואה מזומרת של הווי הולך ומשתנה המתועד ומונצח בזכותם. בין שיריו מצויים פנינים ליריים ושירי געגועים לימים אחרים, שירים המביעים תקוות ומשאלות לב של רבים מבני דורו.
בן שירי הנצח מהשישים-שבעים:"אתה לי ארץ" (נורית הירש ביצוע: ירדנה ארזי), "הבלדה על משה יואל סלומון" (שלום חנוך ביצוע: אריק איינשטיין), "ציפורים נודדות" (אפי נצר ביצוע: הפרברים) "בפרדס ליד השוקת" (נורית הירש. ביצוע: יהורם גאון), "שהשמש תעבור עלי" (חנן יובל. ביצוע: ירדנה ארזי), "בשביל אל הבריכות" (אלונה טוראל. ביצוע – חוה אלברשטין). אלה דוגמאות אחדות שכבר משובצות ברפרטואר ריקודי העם. המקומיים.
לא סתם אני מכנה אותם "שירי ארץ ישראל" – כי יורם טהרלב, יליד קיבוץ יגור, התרפק בשיריו על נופי הארץ המתמזגים עם עונות השנה ועם אווירת הכפר הישראלי. אצל טהרלב זה לא רק הצפצפות, הברושים, הכרמים הנרקיסים והחסידות – אלא הקשר לאדמה, לפריחות, לעונות השנה, כל עונה עם התחושות שהיא מעוררת. החיבורים האולטימטיביים התרחשו עם מלחינים כנורית הירש, סשה ארגוב ועד מוני אמריליו, חנן יובל ונחום היימן.
דן אלמגור כתב על טהרלב: "אילו נתן לנו רק את שני ספרי השירה החכמים, המצחיקים וקצת עצובים – "משק יגור טיוטא" ו"הנשיקה הראשונה" – דיינו. אילו נתן לנו רק את הפזמונים "בשביל אל הבריכות", "אתה לי ארץ", "על כפיו יביא, "צל ומי ברר", "אהבת ציון" – דיינו. אילו נתן לנו רק אלפי מופעים שבהם הופיע בכל רחבי הארץ בשמחו לב אנשים – דיינו. אילו שמע בקולו של המורה לזמרה בקיבוץ יגור, יהודה שרת, שהתחנן בפניו שלא ישיר, הוא פשוט לא היה היורם שאנחנו אוהבים. על אחת כמה וכמה טובה גדולה ומכופלת, על שנתן לנו מאות פזמונים וקרוב למאה ספרים ועל שהוציא את "מדריך לכתיבת שירים ומקאמות מחורזות", שבזכותו הצלחנו גם אנחנו לכתוב את שירת התודה הזו".
אליהו הכהן אמר על טהר לב: "טהרלב הוא פזמונאי מתעד, ולא רק בגלל "הבלדה על יואל משה סולומון" או "גבעת התחמושת", או שירי הצנחנים והשריונאים וחיל הים. כמעט כל שיר שלו הוא פיסת תיעוד של פרקי הווי, פולקלור ישראלי מתהווה והולך ושפה עברית חיה הנמצאת בתהליכי תמורה והתעדכנות מתמידים.
שירי הטבע והנוף שלו אינם מנותקים ממנו. הם בשר מבשרו. הם מקרינים אמינות, כיוון שהוא כותב על חוויות שהן חלק מעולמו האישי. הוא אינו המשורר היושב בבית קפה בעיר ומתפייט על שיבולים וקמה ועדרי צאן הגולשים אל הבאר. ילדותו עברה עליו בצל הפרדסים ובמרחבי השדמה. אביו היה רועה צאן והוא בא מן השדות וריח האפרים באפו. את כל שנות נעוריו בילה לרגלי ההר הירוק תמיד שמעל קיבוץ יגור, ומול עיניו נפרש יום יום המדרון מעל הוואדי שבו עץ השקדייה פורח.
כשהוא כותב "בפרדס ליד השוקת צל ערביים וירוקת", או "בין הברושים והכרם שנית נעבור", או "עורג אל עצי אורן", חשים בבירור שאין אלה הפרדסים בספרד וכרמי הגפנים בצרפת ועצי האורן בגרמניה. תיאורי הטבע והנוף בשירים של יורם נושאים תמיד חותם מקומי וניחוח ארץ ישראלי. רוחות חמות נשבו בין עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדה – זה לא בדיוק גרמניה. כמעט בכל שיר שלו נטוע עץ, שתול שיח או פרח מצמחיית הארץ על רקע נוף מקומי של אחד ממחוזות הארץ: "לילה ירד על עצי הברושים ועלינו/ טל על שיחי ההרדוף/ על הבריכות והסוף/ על ראשך הכסוף/ ועל עינינו"
אמנם, עם כל היותו יליד קיבוץ לרגלי הכרמל ומחבר להיטים ללהקות צבאיות, יורם טהר לב הוא ה"יהודי" ביותר מבין כל פזמונאי הארץ. אילו נולד בגולה, ודאי היה מכהן כמלמד או כמטיף. הציצו לרגע בדמות דיוקנו, הוסיפו לו בדמיונכם שטריימל ומיד ייראה לכם כראש ישיבת מריאמפול בליטא. יורם הוא דרשן וחובב מדרשים. שיריו משופעים בדמויות מעולם המקרא ובמוטיבים מהמורשת היהודית: מלאך מסולם יעקב, קום לך אל נינווה, משה משה, איזה נביא, נוח. ניבים עבריים מן המקרא והמקורות שהוא כה בקי בהם, אהובים עליו במיוחד: קום והתהלך בארץ, יעלה ויבוא, אשא עיני אל ההרים, כבר בגני פיתח הסמדר. והוא אינו מסתפק בכך".
השירים של יורם טהרלב עוד לא תמו כל פלאייך – שלומי שבת, נרקיס, ירדנה ארזי, לירן דנינו
צילום: מרגלית חרסונסקי
