קאבר לא תמיד נולד מצורך אומנותי לאינטרפרטציה מחדשת. לעיתים -צורך השעה מקדם ביצוע חדש. "שובי לביתך" הוא שיר שהרלבנטיות שלו מעצימה ככל שהחטופים עדיין לא שבו לבתיהם. לשיר של דליה רביקוביץ ושם טוב לוי נולדו בעבר גרסאות שונות (חוה אלברשטיין, דנה ברגר, נתנאלה) מה הניע את ורד מושקובסקי להציע גרסה משלה? לפי דף המידע שנשלח עם השיר – היא חזרה לעיבוד ישן עשתה לשיר ברסיטל הבגרות שלה במוסיקה בכיתה י"ב על רקע מציאות שכל כך הרבה אנשים לא נמצאים בבתיהם.
רביקוביץ תמהה בשיר למעשיה של ילדה מחוץ לביתה שמסתובבת בחוצות כציפור פצועה עד עלות השחר. היא קוראת לה לשוב לביתה. השיר במקור התפרסם באלבום הסולו השני של שם טוב לוי "התעוררות" (1981)
יצירה זו היא מן הפזמונים המעטים שרביקוביץ חיברה ללחן קיים, כדי להגיע לאותה שלמות נדירה של מילים ולחן שנבראו זה לזה.
ה"ילדה" בחוץ שמעוררת את הדאגה-החרדה לה, מקבלת שורת הנחיות "האזיני לקולות", "שאי עין למרום", וכמובן "שובי לביתך". זהו גם רצון לחלצה מן הסערה על ידי כך שתיתן דעתה על מה שמחוץ לה: "תני לנפשך לשמוע / זֶמֶר קטן" – המוסיקה מייצרת תחושות הנעות בין קדרות ללא מוצא ועד מוות. הסערה היא חיצונית ופנימית כאחת. לא רק רגלה אינה מוצאת מנוח — "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח' ט', סיפור המבול ותיבת נח) — אלא גם לנפשה. השיר מסתיים בקרן אור: "שאי עין למרום, / כבר סדק שחר מאפיר/ נעורה כבר ציפור אחת/ שובי לביתך" זוהי התבהרות של אור ראשון של "סדק שחר מאפיר". הציפור הלילית הפצועה מתחלפת באחת מציפורי השחר הממשיות.
רביקוביץ יצאה מהמנגינה המינורית של שם טוב לוי. שר אותו בטון תחושתי מלא כוונה, תחינה וחרדה. אחת הפסגות של הזמר הישראלי המולחן. השיר הוא דוגמה מצוינת ליכולת של לוי לשלב בין מסורות מוזיקליות שונות ולהפיק שיר פשוט לכאורה, אך עמוק מבחינה רגשית ומוזיקלית. השילוב בין המלודיה הרכה, ההרמוניות המדודות, הקצב האיטי והעיבוד המינימליסטי הופכים את השיר ליצירה על-זמנית שממשיכה לרגש רבים גם היום.
גרסתה של מושקובסקי האיצה את השיר בקצב, אבל אינה מעניקה לו פרשנות חדשה מיוחדת.
ורד מושקובסקי שובי לביתך
מה לך בחוץ, ילדה?/ מנוח לא מצאה רגלך./ ציפור פצועה, חזרי אלי/ ושובי לביתך.
האזיני לקולות/ הרעם על גגות בתים/ מקול סופה, שמרי נפשך/ שובי לביתך.
סהר חצות גבוה/ אור על ענפי אילן/ תני לנפשך לשמוע/ זמר קטן.
שם צמח לענה/ שם נפש מרעידה מקור/ חלון אפל ותריס מוגף./ שובי לביתך.
סהר חצות גבוה/ אור על ענפי אילן/ תני לנפשך לשמוע/ זמר קטן.
שאי עין למרום/ כבר סדק שחר מאפיר./ נעורה כבר ציפור אחת./ שובי לביתך.
