חנן בן ארי שר מעומק הנשמה  שיר כואב, אישי, ואמיתי על חרדה קיומית, אהבה גברית, וחוסר השלמה עם אפשרות של פרידה מוקדמת מדי. הוא מתרחש לא אחרי האובדן, אלא בתוך הרגע עצמו של הסכנה – כשהאח יצא  למלחמה, אבל הלב כבר מוצף בפחד לאבד אותו.השיר מצליח להעביר את תחושת החירום הרגשית והפנימית שמתחוללת אצל מי שנשאר מאחור – כשיקירו יוצא לקרב.
"אתה מואר מדי, וזה מפחיד" – המילה "מואר" בדרך כלל מעלה קונוטציה חיובית – הארה, רוחניות, קדושה, אבל כאן – האור מפחיד. חנן רואה באחיו אור חריג, "אחר", כאילו הוא כבר לא שייך לגמרי לעולם הזה – אולי כמו נר נשמה מהלך. זו שורה שמתקרבת לתחום האינטואיציה הרגשית – מעין תחושת פרידה עוד לפני שנפרדת בפועל.
"הקלטתי הודעה ולא הקשבת / פחדתי שאף פעם לא תספיק" – הקלטת הודעה היא מעשה שגרתי – אבל כאן היא הופכת לטעונה מאוד. יש תחושה של דחיפות לומר משהו, אולי פרידה, אולי אהבה – לפני שיהיה מאוחר מדי.
השורה השנייה מבהירה: הפחד הכי גדול הוא לא רק שתיעלם – אלא שלא אספיק לומר לך דברים חשובים.
"אחי אתה איתי בחלומות שלי..." מבטא חרדה כרונית: הוא לא מצליח למצוא שקט,  – נרדם ומתעורר שוב ושוב, עם מחשבות על האח, לא נרגע – גם לא בחלום, גם לא ביום. (השינה והיקיצה מגלמות את הקיום בין תקווה לחרדה).
"תלך תחזור שאלוהים ישמור" – תפילה פשוטה, אנושית מאוד. הוא לא מדבר על ניצחון, רק על הישרדות, "זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה / עוד לא הספקנו כלום" – מילים של כאב. מכתב פרידה – גם אם לא נכתב בפועל, יש תחושה שהנוכחות של האח מתרחקת, מתמעטת. "עוד לא הספקנו כלום" – קריאת כאב על כל מה שלא נאמר, לא נחווה, לא נבנה בין האחים.
"תגיד, אף פעם לא ראיתי את זה ככה / סתם עשית מזה משהו גדול" – חנן מדמיין את אחיו ממעיט בדרמה, כמו שרבים מהחיילים עושים. זה מין שיח מוכר של גבריות צינית שמסתירה פגיעות.
"זה שיר שעוד נשיר אותו ביחד…" – הפנטזיה האופטימית, הבדיונית אולי – שבה האח שורד, חוזר, והכול "כמו שהיה":
"תיקח את הגיטרה / ותנגן בשקט 'עיר מקלט" – השיר "עיר מקלט" (אהוד בנאי) הוא סמל להגנה, מקום בטוח, והוא מוכר גם כלשיר של נחמה. הדינמיקה בין האחים מופיעה חזק פה:אחד מנגן ומכוון הרמוניה, השני בוכה.
האח היוצא לקרב חזק, שקט, שומר כביכל על שליטה. אחיו רגיש, שברירי, מלא רגש גולמי שלא מתאפק.
"אחי" הוא לא שיר על מוות – הוא שיר על חיים שנמצאים על סף אובדן. זהו קולו של מי שנשאר מאחור, שרוצה להאמין שהכול יסתיים בטוב – אבל מרגיש בפנים שהמציאות שברירית, מבקש שהשיר הזה לא יהיה שיר זיכרון, אלא שיר שהם עוד ישירו ביחד. זו תפילה מוסווית – עטופה ברגש, בפשטות, בכאב ובאהבה שקטה מאוד. היא לא עושה רעש – אבל מרעידה לב.
מוסיקלית – חנן בן ארי במיטבו, לחן ומקצב שעולים על מסלול מרכזי זורמים בזרם רגשי שמגיע נוגע ומחלחל. מתחיל קול מעורפל מדוכדך שמשתנה לזעקה "אחי אתה איתי בחלומות שלי", שעושה צמרורים.
אומרים שהמלחמה הזו עוררה השראת ענק אצל יוצרים, וזה אחד השירים שיוצא מעומק רגשי אישי אבל מדבר אל כלל הבנים, האחים, האבות שיצאו את שדות המלחמה.

*** חנן בן ארי: "בערב ראש השנה האחרון, רגע לפני כניסת החג, אני מקבל ווצאפ מאחי הבכור עמיחי. "אחי עוד מעט לוקחים לנו את הפלאפונים. אם קורה לי משהו אני מבקש שתעביר את ההודעה הקולית שאני שולח לך פה לאשתי ולבנות. אני אוהב אותך"
אחי פסיכולוג ביום יום, עומד בראש מרפאה לטיפול בהתמכרויות בירושלים, אבל במקביל הוא גולנצ'יק, בוגר סיירת פלחה"ן מרץ 97, ובשנים האחרונות היה מג"ד במילואים של גדס"ר אלכסנדרוני. הוא בחיים לא שלח לי הודעה כזאת, גם לא במהלך השנתיים האחרונות, שבמהלכן לחם בכמה חזיתות. זה הפחיד אותי ברמות. ניסיתי מיד להתקשר אליו אבל הקו כבר היה מנותק. אז השארתי לו הודעה בווצאפ, שאני לא יודע מתי ואיך הוא ישמע את ההודעה אבל שידע שאני אוהב אותו, ושאני מחכה לו ושיתן בראש ויחזור. ונכנס החג. וכל התפילות של החג רק עמיחי והחברים שנכנסו איתו ללבנון בראש שלי. אחר כך באו שבועיים כאלה של סיוטים  ופחד מכל רטט של שיחה נכנסת. מתאר לעצמי שרוב העם שלנו מכיר את התחושה הזו מכל הכיוונים… ותוך כדי השבועיים האלה נולד הפזמון של "אחי" אבל לא התקדמתי כי פחדתי מהמנחוס.
ואז אחרי כמעט חודש הם יצאו מלבנון, בריאים ושלמים תודה לאל. עמיחי חזר לטפל בקליניקה ולהרצות באוניברסיטה, ואני שכחתי מהשיר לגמרי. רק לפני חודשיים חזרתי אליו, פתאום הגיע הטקסט של הבתים והליין גיטרה בהשראת אהוד בנאי (האמן האהוב על עמיחי ועליי) פלוס הפקת קצה של תומר בירן והנה שיר נולד ועכשיו הוא שלכם.
אני מקדיש את השיר הזה לאחי הבכור ולכל הגיבורות והגיבורים שעדיין נלחמים עבורנו. למשפחות והחברים שלא נרדמים בלילה ומתפללים לשובם של אהוביהם. ולכל המשפחות של אלו שכבר לא יחזרו, אני מחבק אתכם חזק.

חנן בן ארי אחי

זה שיר שאתה עוד הולך לשמוע
זה לא יהיה ביום הזיכרון
גולנצ׳יקים פלחה״ן 97
בדרך חזרה מלבנון
אף פעם לא ראיתי אותך ככה
אתה מואר מידי, וזה מפחיד
הקלטתי הודעה ולא הקשבת
פחדתי שאף פעם לא תספיק

אחי אתה איתי בחלומות שלי
אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר
נרדם ושוב אחי
תלך תחזור שאלוהים ישמור
זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה
עוד לא הספקנו כלום

זה שיר שעוד נשיר אותו ביחד
נשיר ואז אתה תצחק בקול
תגיד, אף פעם לא ראיתי את זה ככה
סתם עשית מזה משהו גדול
ואז אתה תיקח את הגיטרה
ותנגן בשקט עיר מקלט
אני אבכה אתה תחפש את ההרמוניה
ולא תזיל גם לא דמעה אחת

אחי, אתה איתי בחלומות שלי
אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר
נרדם ושוב אחי
תלך תחזור שאלוהים ישמור
זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה
עוד לא הספקנו כלום

חנן בן ארי פייסבוק