צליל חדש בסגנון ישן שמתחבר למראה נושן, שמוליד רגע נפלא של מלודיות שדומה כי כבר נכחדה מהעידן הזה. זה השיר שחנן יובל הלחין ממילים של נתן אלתרמן. יובל הוא מהמוהיקנים האחרונים של המוסיקה הישראלית, רוח של פעם נושבת  במפרשיו, והלחן הזה לשיר מזכיר ימים של דור המלחינים ה"קלאסיים" של שירי המשוררים המובחרים.
בהערת ביניים: נתן זך השתמש בשיר הזה כדי לרדת על אלתרמן: הנושאים שעליהם כתב אלתרמן נראו לו מיתיים, "גדולים מהחיים", לא קונקרטיים,  הוא סבר שהשפה מליצית ועמוסה מדי בסמלים ובדימויים, והוא קץ במוזיקליות של אלתרמן, בשמירה הנוקשה על מקצב קבוע ועל חריזה שאין בה שום פשרות. מתברר שהאמצעים האומנותיים הנ"ל הם שהפכו את שיריו לפופולריים ומבוקשים אצל מלחיני ישראל.

התמונה בשיר שנקרא גם "ירח" מתארת הוויה הזויה ברגע של בריאה. מופיע בה איזה "הלך" נטול שם, מעין כל-אדם – שהרי כולנו באים אל העולם הזה והולכים ממנו, והדרך המתמשכת היא דרך החיים  –  (ההלך מופיע הרבה בשירי אלתרמן).  לא רק ההלך כאן אלא מי שהמשורר פונה אליו במילים כמו "מוּל חַלּוֹנְךָ", "וּבִרְאוֹתְךָ", "אַתָּהּ". יש גם אנחנו: "אֵלֵינוּ", "אֱלֹהֵינוּ"  שהדובר משקיף אל העולם בדרכים שונות משתף אדם ואנשים,  מביט על ההלך, הדרך, הנוף, שיש בו אגמי מים, שני עצים –  ברוש, ואחר שפורח באדום –  ועל העיר השקטה כל כך לעת לילה, עד שמהדומייה האופפת אותה עולה קולם של הצרצרים.
השמים ריקים מציפורים, הם נראים "מְבֻצָּרִים" אבל יש בהם ירח שהברוש הדומה ל"כִּדוֹן" משפד. כלומר –  איזה קרב סמוי התנהל. בגללו הדובר תוהה מן הסתם אם המציאות ממשיכה להתקיים. אם מותר לדרוש בשלומה, בחשאי, בלחישה. ואז הוא פונה אל אלוהיו ומסביר כי "צעצועיו הגדולים" – הנוף, האגם, העצים, הדומייה, הצרצרים, הדרך, יישארו לעד, לא ייעקרו ממקומם, לא יילקחו.
המוסיקה מעניקה לסיפור תחושת תוגה נוגעת, מגעת, והדואט בין חנן יובל והחזן צבי גרינהיים מחלחל ומרגש בשורות האחרונות של השיר. זוהי הרמוניה שמעירה את השיר לחיים חדשים שספוגים בטעם נושן יפהפה מהסוג שהזמן לא מיישן אותו. רגע אל זמני של הולדת שיר.

*** השיר יוצא לציון יום הולדתו של המשורר נתן אלתרמן (14 באוגוסט 1910). המפגש בין חנן יובל והחזן צבי גרינהיים נוצר לאחר שהשניים הופיעו באירוע בבית הכנסת הגדול בתל-אביב. חנן יובל: "בדצמבר 2019 ,רגע לפני הקורונה, הופעתי באירוע חנוכה בבית הכנסת הגדול בתל-אביב. לפני הופיע החזן הצעיר צבי גרינהיים וקולו ושירתו הרשימו אותי. בסיום הופעתי, הזמנתי את צבי לשיר יחד שיר של קרליבך ונוצרה כימיה טובה.
"לפני כמה חודשים עלה בידי המפיק איציק פינקלשטיין הרעיון להלחין שיר ישראלי חדש עבור צבי. הייתה לי סקיצה מוסיקלית לשיר ”ירח” של אלתרמן.  שיר העוסק ברגע של בריאה. לשמחתי צבי אהב את מה ששמע."
צבי גרינהיים: ״זהו רגע מרגש מאוד עבורי, שהיוצר והמלחין חנן יובל הלחין עבורי לחן לשיר 'רגע של הולדת' ממילותיו של המשורר נתן אלתרמן. חנן ואני באים מעולמות שונים, שהתחברו והתקרבו ביניהם תוך כדי ביצוע  שיר משותף.

גם למראה נושן/ יש רגע של הולדת/ שמיים בלי ציפור/ זרים ומבוצרים
בלילה הסהור/ מול חלונך עומדת/ עיר טבולה בבכי הצרצרים
גם למראה נושן/ יש רגע של הולדת/ שמיים בלי ציפור/ זרים ומבוצרים
בלילה הסהור/ מול חלונך עומדת/ עיר טבולה בבכי הצרצרים
ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך/ והירח על כידון הברוש
אתה אומר אלי העוד ישנם כל אלה/ העוד מותר/ בלחש בשלומם לדרוש
מאגמיהם המים ניבטים אלינו/ שוקט העץ באודם עגילים
ולעד לא תיעקר ממני אלוהינו/ תוגת צעצועיך הגדולים
ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך/ והירח על כידון הברוש
אתה אומר אלי העוד ישנם כל אלה/ העוד מותר/ בלחש בשלומם לדרוש

חנן יובלל פייסבוק