עם 10 שירים ומשך כולל של כ־28 דקות – זה האלבום הקצר ביותר של טיילר דה קריאטור, אך בשונה מ־Chromakopia (2024), שהיה עמוק ומושתת על קונספט, כאן Tyler מעדיף אווירה ויזואלית ואנרגיה. טיילר דה קריאטור (Tyler, The Creator) הוא אחת הדמויות הכי ייחודיות, נועזות, ורב־גוניות בהיפ־הופ של המאה ה־21. הוא לא רק ראפר — הוא מעצב עולמות שלמים. הוא מפיק בעצמו כמעט את כל שיריו (כולל נגינת תופים, באסים, סינתיסייזרים, הרמוניה). וגם מביים קליפים וסרטונים (לרוב תחת שם ה- alter ego שלו "Wolf Haley").טיילר לא רק ראפר – הוא נע בין היפ־הופ, ג’אז, R&B, פופ פסיכדלי, דיסקו, סול ואפילו אינדי רוק.זה מתבטא לא רק בצליל, אלא גם בכתיבה: לפעמים חרוזים, לפעמים פרוזה, לפעמים אינטואיציה כמעט גולמית. טיילר נוטה להגזמות לעיתים מטורללות – אבל זה תמיד ממקום של תיאטרון רגשי. הוא משתמש בדמויות ואלטרא־אגואים (כמו IGOR, Wolf, Tron Cat) כדי לומר דברים שהוא לא היה אומר כ"טיילר".בשירים יש קו בין ילדותיות (בדיחות גסות, סצנות פנטזיה) לבין כאב קיומי עמוק.
האלבום החדש שזור בחרוזים של היפ־הופ מימי העבר, עם סגנונות כגון: דנס, האוס, פונק, טכנו, Miami bass ואף צליל ניו־אורלינסי. אין פה דרמה מפוארת — אלא רטט מוזיקלי שמתחבר בין הקצוות של הסצנה, עם סאונד רך אך חזיתי.
הדיבוב של פארל וויליאמס ב־"Big Poe" תורם את הניצוץ שלו, בסוג של פס קול של השבט המוזיקלי שאיחד Tyler במשך השנים. לאורך השיר טיילר מציג את הדמות Big Poe — אלטר אגו אפקטיבי, חסר דאגות, דוחף.
פארל מצטרף עם מתן משקל לסגנון החיים המפונק והנינוח, תוך נגיעות של ארס וקרירות. השורה המפתיעה: "I don't trust white people with dreadlocks" — נוגע בקונפליקט תרבותי, ביקורת על נורמות, בלי להסס.
השיר מגלם שחרור בגוף, מוזיקה, דיבור, דחיית ביישנות. השיר הוא כניסה קולית וויזואלית המרימה את הבמה של האלבום כולו, חי ונושם כמו הכרזה לשלילה ולהתמסרות.
"Sugar on My Tongue" מלווה בקליפ – ביצוע ויזואלי פרובוקטיבי ומרהיב שמוביל בגישתו את תחושת הקסם האפל, החושני והמשוחרר של השיר. הואנ מציג מציאות סוריאליסטית של חדר אריחים לבן, טרום־ריקוד, עירום, ושפה חזותית מפתיעה. השיר שזור זכור של ז’אנרים: אלקטרו, פוסט דיסקו ו-funk — עם נגיעות של רטרו וחדשנות בו זמנית.
"Ring Ring Ring", הסינגל המוביל, משלב נוסטלגיה רטרו (שילוב של R&B, היפ‑הופ עם חזרה לגווני פאנק ודיסקו של סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80) עם נגיעות מודרניות ומספק חוויה של געגוע עכשווי עטוף בדאנס‑פופ. דה קריאטור נע בין געגוע לגעגוע מודע לעצמו, חושק ביצירה מחדש של קשר שנקטע. חגיגה של קצב, תנועה וכיף, פחות התבוההות פנחימה, יותר תחושת גוף ∙
Don’t Tap the Glass מציג שינוי בולט ונועז אצל Tyler: ממבט אינרוספקטיבי ואמנותי — לכיוון של חגיגה פיזית של מוזיקה, של תנועה, של נוכחות. זה אוסף קצר, מתובל באנרגיה, ועם נגיעות רגש מפתיעות — שטרם ראינו בדיסקוגרפיה שלו באותה מידה כזו
אלבום שמתווה מסע רגשי – קצת געגוע, קצת קירבה, קצת פאנק – בשילוב רטרו ומודרני שמחזיק היטב על הרחבה.
*** טיילר גרגורי אוקונמה, הידוע בשם הבמה טיילר, דה קריאייטור,Tyler The Creator הוא ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי מקליפורניה. ממייסדי ומובילי קולקטיב ההיפ הופ האלטרנטיבי אוד פיוצ'ר.
טיילר דה קריאייטור Don't Tap The Glass השיר Sugar on My Tongue
Stop Playing with Me
