יהודה פוליקר שר קונפליקט שמתכתב עם סגנונו המוסיקלי הדרמטי . מהותו: ישראל אוכלת יושביה אבל קשה לחיות בלעדיה.  השיר מתייחס למורכבות הרבה של החיים כאן. מצד אחד, הוא משקף את הקשיים שהחיים בישראל מציבים, שלעיתים מתישים את אזרחיה ומעמיסה עליהם.
מצד שני,  החיבור העמוק, האהבה והתחושה שאי אפשר באמת לוותר על ישראל. יש משהו ייחודי במדינה הזו – התרבות, ההיסטוריה, המשפחה, תחושת השייכות והחיים המשותפים – שהופכים את החיים בה למשמעותיים במיוחד, גם כשזה לא פשוט. פוליקר שר את את הדואליות של חוויית החיים הישראלית: את הקושי והמורכבות לצד המשיכה והחיבור העמוק שאי אפשר להתעלם מהם.
שיר נוגה, קצב איטי שמבהיר את האמירה, טון שמוסיף עומק, מעבר עוצמתי שיש בו זעקת אמת. ייחודו של  פוליקר כזמר בלדות דרמטי לשדר  עומק רגשי וחיבור כן למילים ולמנגינה. הוא מצליח להעביר מנעד רחב של רגשות – מכאב וגעגוע ועד תקווה ואהבה. המכלול הזה קיים ב"המקום הזה" המשלב את העוצמה הווקאלית עם היכולת לבטא אמירה אישית בצורה נוגעת ומחלחלת.

***  פוליקר חוזר לשיר שחתם את סרטו של שלומי אלדר , "ארץ זרה". שהפך לרלוונטי מתמיד בעת הזו. השיר הוקלט ברובו מחדש בהפקתו של גלעד שמואלי ויוצא לקראת יום הולדתו ה-74 של פוליקר, מתנה שלו לעצמו ולכל ישראלי בארץ או בחו"ל שלא מפסיק להתחבט בשאלות זהות ושייכות מאז אותה שבת ארורה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

יהודה פוליקר המקום הזה

קטן וצפוף/ וכועס ובוער/ והקיץ חם/ והחורף פושר
וילדים מבוגרים מידי מהר
וקצת קשה להיות שונה/ להיות אחר/ אבל הצליל של המילים
המשפחה/ החברים/ הכל שלי/ הכל שלך
זה לא מרפה/ אין מנוחה

פזמון:
מה יש בו במקום הזה/ שלא מאפשר/ לומר שלום
שלא משחרר/ מה יש בו במקום הזה
שלא מאפשר/ לחיות בלעדיו/ בשום מקום אחר

שדות תעופה/ אנשים זרים/ הכל גדול/ צבעים ברורים
ואיש אינו שואל ולא אומר –  ולא מזכיר
והריאות/ הן נפתחות,/ לנשום אוויר
אבל הריח המוכר / של ההווה/ של העבר / הוא לא עוזב
אוושת הלב/ איך מגיעים?/ תמשיך ישר

פזמון:
מה יש בו במקום הזה/ שלא מאפשר/ לומר שלום
שלא משחרר/ מה יש בו במקום הזה
שלא מאפשר/ לחיות בלעדיו/ בשום מקום אחר

ויש ימים / שזה חונק/ לופת חזק/ זה משתק
אתה יושב ומהרהר/ מקום חדש/ מקום אחר
מרגיש שייך/ זה מסובך
אתה כולך ספרות מקור / לא משנה לאן תלך
השמש כבר צרבה בעור

יהודה פוליקר פייסבוק