"שיר לאחי" בביצוע יהל פליוב וענבל כהן אור, נכתב והולחן כקינה אישית ומוזיקלית של אחות לזכרו של אחיה שנפל במלחמה (*)    מדובר ביצירה מינורית, אינטימית ומלאת כאב, שמעבירה געגוע עמוק לאדם אהוב שנקטף בטרם עת. ההתרחשות היא בזמן קונקרטי מאוד ("באותו בוקר יום ראשון"), רגע טראומטי שנחקק לנצח.
 השיר מקבע רגע אובדן, מאפס את ציר הזמן של הדוברת. היא זוכרת את הקרבה הפיזית והרגשית ביניהם ברגעים פשוטים ויומיומיים – "את קירבת אישונייך לאפי הצוחק / אני זוכרת היטב".
כל זיכרון מגלה פרטים גופניים של האח, כאילו היא מנסה לשמר אותו דרך גופו ופועלו – "כמו את בליטת הורידים בידייך / שהרכיבו לי כיסא" – תיאור מאוד חזותי וגופני: ורידים בולטים מצביעים על עבודה קשה, אולי גם עייפות. הרכבת כיסא: פעולה פשוטה אך מבטאת ביטוי לאהבה, דאגה, חיבור יומיומי ואבהי-אחאי.
"את הדמעות השקופות שנורו מעינייך / הכנסתי לנר זיכרון" – המטפורה משדרת טראומה קשה, שבר, הלם – אולי מיד עם ההודעה על הנפילה. זוהי גם פעולת הנצחה; הדמעות הפכו לזיכרון, לקדושה, לנר. "דמעות שנשלפו מדמי" – הדמעות כבר לא מהעין אלא מהדם – מהמהות, מהלב.
השיר מסתיים בזיכרון פרידה פשוטה – מחווה של שלום, אולי הפעם האחרונה. השביל – מסמל את הדרך, היציאה לקרב, פרידה שהייתה מובנת מאליה, אך הפכה לרגע הסופי.
"שכנת עימי בכל ערב מאז וקומתך תמירה לעד" – האובדן לא מוחק את הנוכחות – אלא הופך אותה לחלק מהשגרה הנפשית.
זהן שיר זיכרון מפורט שמתרכז בנופל כאדם – לא כחייל או סמל.הכוח של השיר נעוץ בפרטים הקטנים – הרכבת כיסא, מבט בעיניים, נפנוף יד לשלום – והפיכתם לנצחיים דרך השירה.
הלחן הנוגה תואם את הטקסט – רך, איטי, שקט, עגול לא דרמטי מדי.השירה של ענבל כהן-אור יוצרת אווירה מדוכדכת, כמעט קדושה. העיבוד האקוסטי מדגיש את המילים והכאב. שיר זיכרון מרטיט שידבר אל מאות ואלפי משפחות שחיים וכואבים את שכול נפילת יקיריהם.

*** מילות שיר לאחי ו נכתבו בידי רז יוגב, מנקודת מבטה של אמו נגה אל אחיה יעקב, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. יעקב ווידנפלד, בן קיבוץ איילת השחר, שירת כמפקד טנק ברמת הגולן ונהרג ב־9 באוקטובר 1973. הוא נפגע ונהרג במהלך חילופי אש בקרב שריון ברמה. נגה, אחותו, נשאה את זכרו לאורך חייה ואף קראה לבנה על דמותו (תמיר, משום שהיה גבוה). רז ניסה לנסח את תחושותיה בשפת ילדותה בקיבוץ של שנות השבעים, פשוטה ויומיומית אך טעונה.

יהל פליוב וענבל כהן-אור שיר לאחי

את קירבת אישונייך לאפי הצוחק
אני זוכרת היטב
כמו את בליטת הורידים בידייך
שהרכיבו לי כיסא

את הדמעות השקופות שנורו מעינייך
הכנסתי לנר זיכרון
גם את אלו שנשלפו, נשלפו מדמי
באותו בוקר יום ראשון, באותו בוקר יום ראשון

את נפנוף ידייך לשלום על השביל
לא אשכח
שכנת עימי בכל ערב מאז
וקומתך תמירה לעד

יהל פליוב פייסבוק