"הבא להושיבך – השכם להרקידו" על בסיס "הבא להורגך – השכם להורגו" זוהי האנלוגיה הכי מטומטמת ששמעתי באלה הימים. התחכמות עם ריח רע, זילות של השפה. מה שמוביל לשאלה: מה השמחה? אלה ימים לחאפלה? קופצים לתקרה ומניחים תפילין? מי אחראי להבל ההבלים הזה? אני מבין, שליאור נרקיס עושה הכל כדי לתחזק האנרגיה המאפיינת את ההופעות שלו, אבל לאן הוא מוריד את הרף?! ופרט לכך: אלה הימים להילולה שכזו? השיר הזה ממש לא מתכתב עם חיינו בימים האלה ובמקום הזה. גם לאסקפיזם יש גבולות.
ליאור נרקיס הוא דמות מפתח במוזיקה הים-תיכונית, במיוחד בפופולריזציה של הז’אנר בקרב קהלים מגוונים. הוא ידוע כמבצע שמחובר מאוד לקהל. בהופעותיו הוא משלב ריקודים, דינמיות, והאינטראקציה עם הקהל היא מרשימה. ההופעות של נרקיס מתאפיינות באווירה שמחה, שמתאימה מאוד לאירועים כמו חתונות ופסטיבלים. האנרגיה שהוא מביא לבמה נחשבת לאחד מהיתרונות הבולטים שלו.
הדגש הוא בעיקר על “מסיבה” שבאה על חשבון רגעים אינטימיים או ביצועים עמוקים יותר. המגמה הזו בולטת בשיר הזה – מוסיקת הרקדה טורבו שטוחה ושטחית. יש מצב שנרקיס יודע הרבה יותר טוב מכותב שורות אלו מה יעיל לו.
ליאור נרקיס השכם להרקידו בימוי: נועם כהן
סברי מרנן (לחיים)
מצווה גדולה להיות בשמחה/ ליאור בשמחה תמיד
אף אחד לא דאוון / כולם אפ למעלה
מרימים כוסית/ וכל השאר מן אללה / עושים חיים משוגעים
העם הזה דורש/ כל עוד הנר דולק
כולנו פה באש
אוו הלילה לא הולכים לישון/ אין פה הגיון אבל בפעם המיליון
תביא לי משהו להרטיב את הגרון
מצווה גדולה לשבור ת׳שגרה/ ולעוף לתקרה
הלילה פעמיים כי טוב/ אני מודיע היום אין להרגיע
הבא להושיבך – השכם להרקידו
פראייר מי שלא שמח/ איזהו העשיר השמחה בקצבו
אנחנו בסדר בדיוק כמו שאנחנו/ אז תרים ותן את הפזמון
מצווה גדולה לשבור ת׳שגרה/ ולעוף לתקרה
הלילה פעמיים כי טוב
אני מודיע היום אין להרגיע
הבא להושיבך – השכם להרקידו
סברי מרנן / קח את זה/ ואי ואי מה קורה פה
לא הבנתי זה הדיגיי זה יהודה? לא הבנתי
יהודה קפוץ לאוטו תביא את התפילין
ותן את הפזמון
מצווה גדולה לשבור ת׳שגרה/ ולעוף לתקרה
הלילה פעמיים כי טוב/ אני מודיע היום אין להרגיע
הבא להושיבך – השכם להרקידו
צילום סטילס: טל עבודי
