שוברת לבבות, מתוקה כמו סוכריה, היום זה הלילה שלה, רוקדת כאילו הדי ג'יי זה אבא שלה. איתה הוא רוצה לברוח. זה הראש של ליאור נרקיס. בקרדיטים לשיר מופיע גם שמה של נטע ברזילי. תרמה את מוחה לסיעור המוחות כדי להוביל את ליאור לסערת פופ טיפוסית – הכנה להופעות הקיץ, כאילו לא עברה עלינו סופת דמים נוראה שאלפי משפחות (חללים, חטופים, פצועים) חוות אותה. עולם הפופ של ליאור נרקיס כתמול שלשום.
הצלחה אינה קשורה לאיכות. נרקיס בוחר להמשיך ברדידות טקסטואלית, ללא מסרים, או עומק רגשי אותנטי וחידוש משמעותי במוסיקה, וגם השיר הזה ישלהב את קהל השמחות הגדול.
המוזיקה שלו חוזרת על עצמה, מכוונת בד"כ רק למסיבה, משווק שירים שנועדו לשמח. מורכבות ועומק – ממנו והלאה.
מבחינתו, כותב שורות אלו יכול להמשיך לרדת עליו. הוא ימשיך במה שמוכר אותו – מוזיקה מרימה. זה עובד לו, בזכות הסגנון הזה הוא אחד המלכים הבלתי מעורערים של הז’אנר. אז מה אתה רוצה ממנו? ממש כלום! לא חייב לי דבר. אומר רק כי ביקורת לא נועדה רק כדי “לרדת” על אמנים, אלא כדי לנתח, להעריך ולפעמים גם להצביע על נקודות לשיפור. למבקר מוזיקה יש את הזכות – ואפשר אפילו לומר האחריות – להביע את דעתו, כל עוד הוא עושה זאת באופן ענייני, מנומק ומכבד.
ליאור נרקיס רקיתך
את שוברת לבבות יותר מהר ממני
השארת אותי ללא מילים אני יודע אין לי
דולרים מחייכים בכיס, שווה יותר ממני
את מתוקה כמו סוכריה, אני קורא לך קנדי
אין לה לילה ויום כי היום זה הלילה שלה
(ערב טוב לך)
את רוקדת כאלו הדיג׳יי זה אבא שלך
מה שאת רוצה, תגידי/ רקיתקיתך מתאים לי
כמה אהבה, תביאי לי/ את אישה שהיא חלום
ערב נכנס אני בא רקיתך/ רקי תקי תקי תך
כולם זורקים את הכל אל הפח/ רקי תקי תקי תך
תביאי לי תיד יאללה בואי נברח/ רקי תקי תקי תך
גבר קצה מסתובב לא מוצא/ בלילות מחפש את עצמי
אז תבואי מיד לידי / לא טוב לי להיות לבדי
אין לה לילה ויום כי היום זה הלילה שלה
(ערב טוב לך)/ את רוקדת כאלו הדיג׳יי זה אבא שלך
מה שאת רוצה, תגידי/ רקיתקיתך מתאים לי
כמה אהבה, תביאי לי/ את אישה שהיא חלום
ערב נכנס אני בא רקיתך/ רקי תקי תקי תך
כולם זורקים את הכל אל הפח/ רקי תקי תקי תך
תביאי לי תיד יאללה בואי נברח/ רקי תקי תקי תך
