היא לא כותבת אליו אלא לעצמה. ליה קלמנט שרה הרהוריה ותחושותיה באינטימיות שיש בה רוגע אבל גם כאב. במוסיקה היא רוקמת בלדת ג'אז יפה.
תסכול מאהבה שהייתה ואיננה הוא כאב מורכב ומעמיק. זהו תהליך שבו המציאות השתנתה, אך הרגש נשאר. תחושת האובדן נוגעת לא רק באדם האהוב, אלא גם באשליות, בתוכניות ובתקוות שהיו קשורות אליו. התסכול נובע מהפער בין מה שהיה ומה שיכול היה להיות, ומהכאב על חוסר השליטה במצב ועל אי-היכולת לשנותו. ה"לא מתגעגעת אליך" מכיל  את הכאב, דווקא מהדברים היפים שנותרו בזיכרון. שיש בצידם גם איזו תחושת החמצה. השיר הוא התמודדות יותר בשיחה עם עצמה מאשר פניה אליו.
העיבוד יפהפה, נגיעות פסנתר של רגישות, צליל סקסופון שמשרה אווירה נעימה, משאיר אותה בקווי מתאר רגועים כמעט לאורך כל השיר, עד "אז צא לי מהראש/ שיימחקו כל הזיכרונות ממך", שבו משנה לשניות את נימת הרגיעה לדרמה רגשנית המעידה על שמתחולל מתחת ל"כבר לא מתגעגעת" אליך. נדיר לשמוע בלדות ג'אז בעברית, וזו אחת הדוגמאות שנוצרה קורלציה מצוינת בין המילים והמוסיקה. קלמנט שרה את הנרטיב בפרייזינג נכון, מעניקה למילים את התחושה שהיא חווה.

ליה קלמנט כבר לא מתגעגעת

אני כבר לא מתגעגעת אליך/ כבר לא כואב לי לפני שאני הולכת לישון
אז אל תנסה לומר שאני רצה/ אני לא הולכת לשום מקום
אני כבר לא כותבת שירים עליך/ לא מגלגלת מילים שאמרת לי על הלשון
אז אם אנסה לומר שאני מתה/ תדע שאני רק בשיגעון

האם לתמיד אתה תהיה שם/ האם לעולם לא תיתן לי לחלום
זאת לא אשמתך אתה בסך הכל היית/ אבל אם יש סכר
מים לא יכולים לזרום

אז צא לי מהראש/ שיימחקו כל הזיכרונות ממך
אני לא יכולה יותר בלי מקום
אני צריכה/ אני צריכה/ אני צריכה רגע
לנשום

אני כבר לא מתגעגעת אליך
כבר לא כואב לי לפני שאני הולכת לישון
רק תגיד לי למה אני לא מצליחה לעבור הלאה
אני לא הולכת לשום מקום