"חזרת פתאום" ("שוב"), שיר שתוקפו אינו פג, כמו חיכה לביצוע של מארינה מקסימיליאן. במקור שרו אותו בדואט ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. אחר-כך שמענו קאבר יפה של חוה אלברשטיין ואריק סיני. השיר שנכתב על ידי דפנה עבר-הדני והולחן על ידי שמוליק קראוס, בוצע לראשונה ב-1976, ומספר שנים לאחר מכן אוגד לאלבום האוסף הראשון של שמוליק קראוס, "שבעים שמונים" (1981).
היתה זו נעמי שמר שחיברה בין דפנה עבר הדני ובין שמוליק קראוס וג'וזי כץ, סיפר רן עבר-הדני, בנה. קראוס רצה שינויים בטקסט: במקור זה היה שיר שג'וזי הייתה אמורה לשיר לבדה, אבל ברגע האחרון שמוליק החליט שהוא רוצה להצטרף אליה, ואז היא הוסיפה את החלק שמשקף את הבית הראשון, באלתור של רגע". גילה רן עבר-הדני. התוצאה הייתה דואט שמציג דיאלוג לא אופייני לזוג: מהוסס, אמביוולנטי ומפוכח – תוכן שבאותם זמנים לא יכולת למצוא בשירים ישראלים. . דפנה עבר-הדני הלכה לעולמה בשנת 1997 לאחר מאבק בסרטן, והיא רק בת 56.
גרסת מארינה מקסימיליאן מחזירה את השיר למהותו במקור – שירת יחיד ולא דואט, והיא מצליחה לטעון את השיר בתוכן אמוציונאלי שמעניק לו עוצמה מחודשת.
מארינה מקסימיליאן חזרת פתאום
חזרת פתאום/ הנה אתה בבית / תן לי רק דקה לנשום/ באת לי כל כך כל כך פתאום
היה לי קשה/ אני לא מתלוננת/ כי אני יודעת ש/ גם לך היה וודאי לא קל
אם, אם רק / ורק אם נרצה/ נהיה פה גם מחר/ לא נתנצל
תראה כעת זה לא חשוב/ תן לי דקה להתרגל אליך , שוב
חזרת פתאום/ הנה אתה בבית/ תן לי להביט בך/ בין עינייך צצו שני קמטים
נדליק ת'תנור אתה אומר/ תראי יהיה בסדר/ בואי לא נדבר עכשיו
עוד יבוא הזמן להסברים
אם, אם רק / ורק אם נרצה/ נהיה פה גם מחר/ לא נתנצל
תראה כעת זה לא חשוב/ תן לי דקה להתרגל אליך
אם, אם רק / ורק אם נרצה/ נהיה פה גם מחר/ לא נתנצל
תראה כעת זה לא חשוב/ תן לי דקה / תן לי דקה להתרגל
תן לי דקה להתרגל אליך, שוב
