מגאדת' Megadeth הוציאו את הסינגל החדש "Let There Be Shred", מתוך אלבום הפרידה הקרוב שלהם להקת הת'ראש מטאל האגדית הודיעה על תוכניותיה לפרוש מוקדם יותר השנה עם אלבום פרידה וסיבוב הופעות. "יש כל כך הרבה מוזיקאים שהגיעו לסוף הקריירה שלהם, בין אם מקרית או מכוונת", הסביר דייב מאסטיין בפוסט ברשתות החברתיות. "רובם לא זוכים לצאת לדרך בתנאים שלהם, וזה המקום שבו אני נמצא בחיי כרגע".
עד כה, האלבום זכה יצאו שני סינגלים מהאלבום. 'Tipping Point' ו-'I Don't Care'. השיר שלישי העוצמתי הוא 'Let There Be Shred'.
"השיר הזה מהיר וסוער." אומר מאסטיין, יש לו פזמון מאוד מרגש ששואב אתכם פנימה ואתם לא יכולים שלא לנגן בגיטרה ולתת זבנג ראש." השיר מגיע לצד קליפ בבימויו של קית' למן, בו מאסטיין משתתף בקרב אומנויות לחימה משולבות.
בחדשות אחרות, מאסטיין גילה שהוא היה רוצה שההופעה האחרונה של מגאדת' תתקיים בחלל. "אני חושב שזה יהיה שיא ממש הולם", אמר. "הופעה על הירח, נחיתה על ירח מלא, זה יהיה מגניב. ראיתי שהם שלחו חבורה של ידוענים לחלל וחשבתי 'טוב, אם הם, למה לא אני?', אתם יודעים".
להקת מגאדת' היא אחת הלהקות החשובות, המשפיעות והאגרסיביות ביותר בתולדות המטאל, ובפרט בז’אנר Thrash Metal.נוסדה בשנת 1983 בלוס אנג’לס על ידי דייב מאסטיין (Dave Mustaine) – גיטרה ושירה
מאסטיין הקים את הלהקה זמן קצר לאחר שפוטר ממטאליקה, אירוע שהפך לחלק מהמיתולוגיה של המטאל.
סגנון מוזיקלי: הלהקה מזוהה עם ריפים מהירים, חדים ומורכבים, סולואים טכניים במיוחד, מקצבים לא שגרתיים, שירה צינית, לעיתים נבזית ולא “יפה”.
מבחינה לירית, שירי הלהקה עוסקים בפוליטיקה, מלחמות, שחיתות, פרנויה, אלימות וחברה מודרנית, ביקורת חריפה על שלטון ודת.
דייב מאסטיין – הדמות המרכזית הוא אחד הגיטריסטים החשובים במטאל, כותב מרכזי וכוח יצירתי יחיד כמעט בלהקה, דמות שנויה במחלוקת -מבריקה, אך לעיתים קיצונית ובלתי מתפשרת. מגאדת' ידועה גם בחילופי נגנים תכופים, מה שמחזק את התפיסה שהלהקה היא למעשה נחלתו הבלעדית של מאסטיין.
כמה מהאלבומים החשובים והאהובים ביותר:
-
Killing Is My Business… and Business Is Good! (1985) – אלבום הבכורה, גולמי ומהיר
-
Peace Sells… but Who’s Buying? (1986) – קלאסיקה, עם ביקורת פוליטית חריפה
-
So Far, So Good… So What! (1988)
-
Rust in Peace (1990)
נחשב לאחד מאלבומי המטאל הגדולים אי פעם -
Countdown to Extinction (1992) – יותר נגיש, אך עדיין אגרסיבי
-
Youthanasia (1994) – איטי וכבד יותר
-
Dystopia (2016) – קאמבק חזק וזוכה גראמי
-
The Sick, the Dying… and the Dead! (2022)
