המוזיקאים המומחים של ג'וג'וקה (Master Musicians of Joujouka) הם מוזיקאים סופיים מכפר זעיר בהרי הריף הדרומיים שבמרוקו. הם משמשים כנציגים של מסורת מוזיקלית בת מאות שנים.
הקולקטיב הזה תועד לראשונה על ידי עיתונאים מערביים בתחילת שנות ה-50, נחשף בינלאומית על ידי בריאן ג'ונס מ"האבנים המתגלגות" ב-1969.החבורה שיתפה ו פעולה עם מוזיקאי רוק וג'אז מערביים רבים, ולאחרונה הופיעה בפסטיבל גלסטונברי באנגליה על במת "פירמידה".
הקולקטיב כולל יותר מ-50 מוזיקאים מהכפר Jajouka (לעיתים מאויית כ-Jojouka או Zahjouka), בהרי ריף בצפון מרוקו. כל החברים הם ממשיכי אבותיהם, ומאמצים את שם המשפחה עטר ("יצרנית בשמים") בשנות ה-90, הקולקטיב התפצל לשני פלגים, כאשר השני ידוע כיום כ-The Master Musicians of Jajouka בראשות אחמד אל עטר.
הנגנים לבושים בטורבנים ובגלימות דג'לבה רקומות שחורות, וכולם יושבים מלבד מנהיגם הנבחר, אחמד אל עטר, מתופף שצועד לפניהם, מניע על מוזיקת ריקוד מורכבת, מאולתרת ומעוררת הנמשכת ללא הפסקה. במשך שעה אחר שעה. אומנות עתיקה זו, המתפרשת על פני אלף שנים, היא עוצמתית ומורכבת; המוזיקאים אומרים שזה רוחני, מביאה ברכה למי שמקשיב.
הלהקה כוללת ארבעה נגני כלי הקשה, המקישים ללא הרף על תופי עור העיזים שלהם ולצידם שמונה נגני נשיפה מעץ, הנושפים לתוך חלילי הגייטות (ghaitas) שלהם. הנגן הראשי ושני מלווים יוצרים קטע נגינה חוזר, אחרים מגיבים או מייפים את המנגינה למוזיקה שמתפתחת כל הזמן מקרשנדו לקרשנדו.
מוחמד אל חתמי הוא בעל בית קפה בן 71, אבל ברגע שהוא לובש את התלבושת עשויה מעורות של ארבע עיזים שחורות, הוא הופך אדם אחוז דיבוק. זה תפקיד שהוא ממשיך במשך יותר מ-50 שנה.
Joujouka היא קהילה חקלאית השוכנת על רכס עם טלאים של שדות ומטעי זיתים מתחתם. יש יותר חמורים ותרנגולות ברחוב אחד מאשר מכוניות. זה אולי נראה כמו כפר צפון אפריקאי טיפוסי, אבל יש לו היסטוריה מוזיקלית יוצאת דופן.
עדיין אין מים זורמים בכפר, ואסור להכניס אלכוהול. כולנו שוהים בבתיהם של הנגנים, שנשותיהם מספקות ארוחת בוקר, והנגנים עצמם עוזרים לבשל ולהגיש צהריים וערב, על הבמה שבה הם ינגנו אחר כך. אחר הצהריים מתקיימים מפגשים עם נגני עוד או כינור.
