צ'אק מנג'יונה, (Chuck Mangione) נגן הפלוגלהורן, החצוצרן והמלחין המפורסם, מת בגיל 84 לפי Democrat & Chronicle. "אהבתו של צ'אק למוזיקה התאפיינה באנרגיה חסרת גבולות, בהתלהבותו הבלתי מתפשרת ובשמחה טהורה שקרנה מהבמה".
צ'אק מנג'יונה vhv אחת הדמויות הייחודיות והאהובות בעולם הג'אז הפופולרי, שנודע בזכות הצלילים הרכים והנגישים של החצוצרה והפלוגלהורן שלו. מנג'יונה לא היה מהפכן כמו מיילס דייוויס, קולטריין או הרבי הנקוק, אבל הוא הצליח לגשר בין ג'אז לפופ, ולהביא את הג'אז אל קהל רחב יותר – כולל כאלה שלא צרכו ג'אז קלאסי.
מנג'יונה, הידוע בעיקר בזכות שירים כמו "Feels So Good" ו-"Land Of Make Believe", ניהל קריירה מפוארת של חמישה עשורים. כישוריו המוזיקליים הביאו לו שבחים בעולמות הג'אז והפופ, וזיכו אותו בשני פרסי גראמי. מנג'יונה הופיע גם במספר תוכניות טלוויזיה לאורך חייו, כולל סדרה בלתי נשכחת של פרקים של King Of The Hill.
מנג'יונה, שנולד ברוצ'סטר, ניו יורק ב-29 בנובמבר 1940, סיים את לימודיו בבית הספר למוזיקה איסטמן לפני שהצטרף ללהקת הג'אז Art Blakey’s Jazz Messengers. בערך בתקופה זו, הוא גם הוביל את להקת Jazz Brothers עם אחיו גאפ, שניגן בפסנתר. לאחר שעבד בהתמדה לאורך שנות ה-60, הקריירה של מנג'יונה זינקה באופן מסחרי בשנות ה-70. השיר שלו "Chase the Clouds Away" הפך למוזיקת הרקע של אולימפיאדת הקיץ 1976 במונטריאול, והשיר "Bellavia" זיכה אותו בגראמי הראשון שלו.
ב – 1977 הוא הקליט את "Feels So Good", יצירתו המצליחה ביותר, שהופיע מאז בסדרות ובסרטים. הקטע משלב מנגינה קליטה, גרוב עדין ונגינה וירטואוזית – בלי להיות מורכב מדי. השיר היה מועמד לגראמי לאלבום השנה בשנת 1979. מנג'יונה היה מועמד גם לגלובוס הזהב על פסקול "ילדי סאנצ'ז" בשנת 1978.
בשנות ה-80, מנג'יונה המשיך בסיבובי הופעות רבים וגם הלחין מוזיקה לאולימפיאדת החורף 1980 בבלייק פלאסיד, ניו יורק. הוא לקח הפסקה מהמוזיקה ב-1989, אך קיבל השראה לנגן שובבכל נשיפה לאחר מותו של דיזי גילספי, שהיה שותף קרוב, ב-1994. למרות שמנג'יונה לא הוציא אלבום לאחר שנת 2000, הוא נותר מוזיקאי ידוע לאורך שנות חייו האחרונות. ב-2012 הוא נכנס להיכל התהילה למוזיקה של רוצ'סטר.
מנג'יונה היה חלק מגל שהפך את הג'אז ליותר "ידידותי למאזין", עם לחנים פשוטים ומלודיים. הוא לא עסק באלתורים חופשיים או במבנים הרמוניים מורכבים, אלא התרכז ביצירת אוירה חמימה ומרגיעה. בשל הצלחתו ה"מיינסטרימית", חלק ממבקרי הג'אז ראו בו נציג של ג'אז קל מדי – אך הקהל הרחב דווקא אימץ אותו בחום.
