הסרט "הוואלס האחרון" ("The Last Waltz") מ – 1978, שבויים על ידי ידי מרטין סקורסזה כסרט דוקומנטרי מוזיקלי כלל הופעות חיות של דה בנד The Band, ראיונות עם חברי הלהקה, ותמונות מאחורי הקלעים/ vut נחשב לאבן דרך בז'אנר סרטי ההופעות (concert films) ויצא כפסקול כפול באלבום. יש קווים ביוגרפיים שפורשים את סיפור הלהקה, בעיקר דרך סיפורו של רובי רוברטסון, הגיטריסט ומנהיג הלהקה.
הופעת "The Last Waltz" שהתקיימה ב-25 בנובמבר 1976 באולם הנשפים ווינטרלנד בסן פרנסיסקו, נחשבת בעיני רבים לאחת ההופעות האיקוניות ביותר בתולדות הרוק. The Band, אחת מלהקות הרוק האמריקאיות החשובות של שנות ה-60 וה-70, החליטה לפרוש מהופעות חיות לאחר 16 שנות פעילות. במקום להיעלם בשקט, הם בחרו לערוך מופע פרידה חגיגי – ששילב הופעה חיה, ארוחה לחג ההודיה, ורשימת אורחים מדהימה שכללה בין השאר את בוב דילן, ניל יאנג, אריק קלפטון, ואן מוריסון, ג'וני מיטשל, מאדי ווטרס, ניל דאיימונד, רוני הוקינס, רינגו סטאר ורון ווד מהרולינג סטונס.
רגעים זכורים במיוחד: ואן מוריסון רוקד בטירוף ובצורה מוזרה עם השיר "Caravan", מאדי ווטרס בהופעה מחשמלת עם "Mannish Boy", ניל יאנג שר "Helpless" , סיום מרגש עם כל האמנים על הבמה בביצוע של "I Shall Be Released".
"The Last Waltz" מסמל את סיום עידן הרוק האמריקאי של שורשים עמוקים בפולק, בלוז והקאנטרי. ההפקה האמנותית הגבוהה של הסרט, יחד עם הגישה האינטימית, קבעו סטנדרט חדש לסרטי הופעות. הסרט נחשב למעין רקוויאם לרוח הרוק האמריקאי הישנה – הרבה לפני עידן ה-MTV או הדיגיטל. הסרט זכה לשבחים על הבימוי האינטליגנטי של סקורסזה, שלא הסתפק בתיעוד אלא העניק ערך אומנותי נוסף. עריכת הסרט ושימוש בתאורה ובתנועת מצלמה הפכו אותו לחוויה קולנועית ממש.
The Last Waltz" הוא לא רק מופע פרידה. הוא חוגג את ההיסטוריה של להקת The Band, את הקשרים שלה עם אייקונים של מוזיקה אמריקאית, ואת האינטימיות שבין במה, נשמה וסוף דרך.
מנהרת הזמן הבאנד The Last Waltz (1978)
ואן מוריסון רוקד בטירוף ובצורה מוזרה עם השיר "Caravan"
