קול נמוך, טון מלנכולי דוהר על מילים, מנגינה וקצב שמשדרים דיבור עצמי של מצוקה נפשית של יוצר. אתה רוצה להיות זמר-יוצר מצליח, ואתה מתיימר לומר כן – זה בדיוק הדבר הזה, כשהמצוקה הופכת שיר – "איך שזה מצחיק כמה אני מדחיק/ את כל מה שכואב ובסוף זה הופך לשיר". פשטני? אבל זו האמת שמקננת אצל נועם בתן. מודע לעצמו, לקונפליקט הפנימי של יוצר בעולם רועש ותובעני. זהו שיר אישי על פחד, הצלחה, כישלון, התמודדות עם חוסר משמעות — ועל המקום של המוזיקה כמרחב של מפלט.
"סתם אני לא מתעורר מוקדם / שורף שוב את כל הזמן / באינסטנט שוב נעלם" – בתן משדר תחושת בריחה מהחיים עצמם, קפאון נפשי. הביטוי "באינסטנט" מרמז על עידן מהיר, רדוד – אולי ביקורת על החברה או תיאור של שיטפון גירויים חסרי עומק.
"עצוב לי כמה שזה עצוב להיות אריה בכלוב / בלי טרף אז מה הטעם" הדימוי מבטא כוח בלתי ממומש, עוצמה כבולה, יצור פראי שכבול למציאות שוחקת. השאלה הרטורית "אז מה הטעם" חושפת ייאוש מהול בתסכול יצירתי ואישי.
"יש לי רק מוזיקה בראש מנורה ופסנתר / ואיזה אלף נגנים ואנשים רצים מהר" – בתן עובר עולמו הפנימי (שקט, יצירתי, איטי) לעולם חיצוני מהיר, לוחץ, הישגי. העולם רץ "מהר", מחשש ל"איחור" – רמז לפחד תמידי מהחמצה, ממסלול שמישהו אחר קבע.
"איך שזה מצחיק כמה אני מדחיק / את כל מה שכואב ובסוף זה הופך לשיר" – "שורה שממחישה את תהליך היצירה: הדחקה ← כאב ← שיר, גם נימת ציניות עדינה: כל רגש מודחק הופך למוצר תרבותי.
"מה אם לא אגשים את הכל ומה אם זה בסדר מתי תלמד לראות זורקים עלייך מתנות תבין כבר הכל בסדר" – הוא מעלה שאלה אמיצה: אולי זה לא נורא לא להגשים את כל החלומות? -ערעור על אידיאל ההגשמה העצמית: אולי לא צריך להספיק הכל, אולי לא צריך לכבוש כל מצעד.
בתן שר מודעות עצמית – גם על עצמו כיוצר, גם על תהליך היצירה, וגם על העולם שמולו תוך עסוק בפינג פונג בין אישי לציבורי: תחושת לבד מול אלף נגנים, מטוסים, מצעדים. הוא מצליח לגעת בפחדים הכי קיומיים של דור שלם: החמצה, הצלחה מזויפת, הלחץ להיות משהו.
שיר שמייצג היטב את ה־post-heroic artist – האמן שמודע לעצמו, לפער בין שאיפות למציאות, ומוצא במוזיקה נחמה יותר מאשר ניצחון.
המוסיקה הקצבית מדגישה את הדרמה הפנימית. ההפקה שומרת על הנרטיב הפשוט גם מבליטה הרגש הגולמי. השירה הטעונה ומתרוממת לשיא במקום הנכון.
צילום תמונת עטיפה: יאיר סיגרון
נועם בתן – מנורה ופסנתר
סתם אני לא מתעורר מוקדם שורף שוב את כל הזמן
באינסטנט שוב נעלם
עצוב לי כמה שזה עצוב להיות אריה בכלוב
בלי טרף אז מה הטעם
אין לי מקום אחר
יש לי רק מוזיקה בראש מנורה ופסנתר
ואיזה אלף נגנים ואנשים רצים מהר כי מפחדים שוב לאחר
כי פספסו כבר אז כמעט אלבום שלם
מה אם לא אגשים את הכל ומה אם זה בסדר
מתי תלמד לראות
זורקים עליך מתנות תבין כבר הכל בסדר
איך שזה מצחיק כמה אני מדחיק
את כל מה שכואב ובסוף זה הופך לשיר
מזל שיש לי הרבה מזל אולי זה בכלל גורל
תמיד שוב חוזר לשיר
כי אין לי מקום אחר
יש לי רק מוזיקה בראש מנורה ופסנתר
ואיזה אלף נגנים ומטוסים וכתבות בעיתונים
והוא מדהים ונשמה אתה עוד תכבוש ת׳מצעדים
דייייי
מה אם לא אגשים את הכל ומה אם זה בסדר
מתי תלמד לראות זורקים עלייך מתנות
תבין כבר הכל בסדר
