קולה המדהים והצרוד של נינה סימון מתאים לגוון רחב של חומרים, כולל סטנדרטים, פולק, נשמה, מחזות זמר. "שירי אהבה" הוא כללי מאוד לאוסף המייצג התעוזה הקולית והטווח הסגנוני המרשים. ההקלטות לקוחות מימי הזוהר של סימון בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, וכוללות טיפולים בשירים של בוב דילן ("Just Like a Woman"), הבי ג'יז ("לאהוב מישהו"), סנדי דני ("מי יודע". לאן שהזמן הולך"), ולאונרד כהן ("סוזאן"), ביצוע שלוקחים לאי בודד, "אני אוהבת אותך פורגי" (גרשווין). "הנה באה השמש" של הביטלס. "מראה האהבה" של דיוויד ובאכאראך. היא שרה בלוזים – "סינס איי פול פור יו" של באדי ג'ונסון ובלוז משלה "דו איי מוב יו". רק נינה סימון יכולה לשיר את הקלאסיקות האלו ככה. פרשנית גדולה.
סימון נפטרה באפריל 2003. היא הייתה בת שבעים. אחת היותר מיוחדות במאה העשרים על הקו שחבר פופ אישי, סול, בלוז, ריתם נ' בלוז וג'אז.. אמיתית, אינטימית, רבת עוצמה, רגשנית ומלאת תשוקה, מלנכולית, אלגנטית ומתוחכמת. כזמרת, סימון מפתיעה בכושר ההמצאה שלה ומקסימה בחום ההגשה שלה, שילוב המתאים להפליא לסט הזה של מנגינות בנושאי אהבה וגעגועים. כול מה שאתם רוצים מזמרת.
