הבקשה של אדם מאוהב מהאישה שהוא אוהב לעזוב את עולם-עברה, את חייה הנפרדים ממנו , ולהתמסר כל כולה לאהבתו, טומנת בחובה מצב רגשי עמוק, טעון ומורכב. נעם אקווה נמצא בנקודת רתיחה של רגשות. הוא חש שהוא אינו מסוגל לשאת עוד את הפער שבין עוצמת אהבתו לבין המציאות, שבה אהובתו אינה שייכת לו כל-כולה. הוא מבקש “בלעדיות” רגשית, נפשית ופיזית — אולי מתוך צורך בשליטה, אך גם מתוך פחד עמוק להפסיד אותה.
אהבה כזו מתוארת פעמים רבות כמצב שמוחק גבולות: בין היגיון לרגש, בין מוסר לחטא, בין העצמי לאחר. האוהב תופס את אהבתו כערך עליון, כזה שמצדיק כל ויתור אחר. הקריאה לעזוב הכל אינה תכתיב של תבונה,אלא של אמת פנימית נשגבת.
זו יכולה להיראות כדרישה אגואיסטית: הוא מבקש ממנה לוותר על הכל – למענו. אבל מבפנים, ייתכן שהוא מרגיש שזה רגע של אמת, והוא עצמו מוכן לוותר על הכל למענה. הבקשה היא לא רק דרישה, אלא גם הצעה שוות ערך: אם את תעזבי הכל — אני אהיה כולך, לנצח.
נעם אקווה בחר לשיר את הסיטואציה במוסיקה מרקידה הנשמעת מעין רומבה בטעם ספרדי עם ניחוחות מזרחיים. השירה טעונה רגש אותנטי, משדרת את התחושה והתובנה שלו ברמת אמינות גבוהה. העיבוד מעניק לשיר תחושה של אותה אמת פנימית נשגבת הפעמת בתוכו.
צילום סטילס: קליה ג׳יזל ליטמן
נעם אקווה עזבי הכל בימוי צילום ועריכה: אלעד רוזנטל
שימי בצד את כל החששות
מה היה אתמול ומה יכול היה להיות
כבר אין מקום ואין זמן ואין עוד בית מעלינו
אין שום גג
עזבי הכל אני אוהב אותך עכשיו
אין כבר מה לשאול אני אוהב אותך עכשיו
תראי בחוץ כבר קיץ
שימי בצד את כל הדמיונות מה עוד אפשר להשיג
מה נוכל לקנות כבר אין מקום ואין זמן
ולא במציאות שלנו זה לא קל
עזבי הכל אני אוהב אותך עכשיו
אין כבר מה לשאול אני אוהב אותך עכשיו
תראי בחוץ כבר קיץ
בסרטים שאז חיינו והחיים נוזלים סביבנו
כמו מבול לא מתוכנן אז המשכנו וגילינו
הפך קשה ולא מיצינו כמו היינו על ענן
אז תניחי בצד את כל החלומות
בסוף משלמים על השנים והתשוקות
כבר אין מקום ואין זמן אבל זאת המציאות שלנו
את בית אני גג
אני אוהב אותך עכשיו
עזבי הכל אני אוהב אותך עכשיו
אין כבר מה לשאול
אני אוהב אותך עכשיו
תראי בחוץ כבר קיץ
