נעמה גילד שרה את הפחדים שלה כדי לנסות להחליש אותם. זוהי סוגסטיה עצמית באמצעות תשאול קוגניטיבי כדי להכין את עצמה להתמודדות עם השדים שמתרוצצים בראש שלה. זהן תמהיל של שאיפות ופחדים, ערבוב של הדברים מהם היא חוששת אבל גם רוצה יותר מכל.
המוסיקה המינורית והעיבוד (לפסנתר) מעניקים להרהוריה קו נוגה אינטימי שמכיל את מהות החוויה, משאירה אותה בחלקה המאוד אישית שלה. ההתפתחות לקראת שיא דרמטי והחזרה לרכות מייצרת מבנה שמשדר מדויק את קו מחשבותיה-תחושותיה. יופייה ייחודי.
נעמה גילד שדים
אם אני אגיד שאני אוהבת את מה שאני עושה
אולי לא אוכל להתנער מזה מספיק מהר, מספיק מהר.
אם אני אגיד שאני אוהבת את מה שאני עושה
אולי אני אוכל להתקרב לזה להתערבב בזה לנצח.
בתוך הראש שלו שדים, חשבתי שארקוד איתם
כשאני מתקרבת הוא הולך ונעלם.
אם אני אודה שאני פוחדת ממה שאני עושה
אולי זה לא יוכל להשתלט עליי כל כך מהר כל כך מהר
בתוך הראש שלו שדים, חשבתי שארקוד איתם
כשאני מתקרבת הוא הולך ונעלם.
כשאני מתקרבת הוא הולך, כשאני מתקרבת הוא הולך.
אם אני אגיד שאני דואגת ממה שאני רוצה
