ה–EP טיפס השבוע לראש מצעד האלבומים של Billboard 200 בארצות הברית. זו הפעם השמינית ברציפות שכל אלבום/EP של Stray Kids, הלהקה הקוראנית, מגיעה למקום הראשון – הישג חסר תקדים בהיסטוריה של המצעדים. ההצלחה מראה שהקהל האמריקאי (ובכלל הגלובלי) לא מגביל את עצמו לשפה, למוצא או לסגנון. להקה ת מקוריאה מצליחה לפרוץ לשוק הגדול והקשוח של המוזיקה הגלובלית. זה אומר שטעם “אמריקאי” מסורתי הולך ומתפשט ל־global pop, מבלי שנתונים כמו שפה או מוצא יהוו מחסום.
ההצלחה הזו כנראה אינה מקרית: מדובר בקהל מעריצים מסור שלא רק מאזין, אלא קונה פיזית, תומך, יוצר ביקוש. במובן הזה, “טעם” לא בהכרח = טעמו של הציבור הרחב, אלא של קהל פעיל שמוכן להשקיע.
היפ-הופ / פופ קיי-פופי עם סגנון עוצמתי מתאים אולי לחלק מסוים מהשוק, אבל זה לא בהכרח אומר שהשיר/סטייל הופך לנורמה עולמית.מבחינת השמעות ב-streaming והשמעות ברדיו נתונים אלה פחות “צעקניים” בהשוואה לנתוני מכירות פיזיות, וייתכן שהגעת האלבום ל-#1 משקפת הצלחה של קהל יעד ממוקד, לא מגמה כלל-ארצית.
ה- “DO IT” מייצג כיוון שמחדד את מה ש-Stray Kids עושים כבר שנים: שילוב של אנרגיה אגרסיבית, ניסיוניות בצליל, והפקה שמכוונת לזירה של פופ גלובלי בלי לוותר על האופי המחוספס האופייני להם. עם זאת, ב-EP הזה יש
מול טראקים כבדים ופרברטיים, מגיע פתאום קטע הרבה יותר רך, כמעט אקוסטי. "Do It” – הטראק המוביל מבוסס על מקצב ריגהטון קלאסי , אבל עם שכבה של ביט היפ-הופ בס והדגשות trap. התוצאה: התחושה קצבית, מינימליסטית, אבל עם הרבה “פאנץ’”. הבס הוא מה שנקרא “808 sub with saturation” — לא נקי, אלא עם מרקם מחוספס.
Stray Kids לוקחים ז’אנר לטיני פופולרי, אבל “מקלקלים” אותו בכוונה עם רעשי סינתסייזר צורמים, סטאבים אגרסיביים ושבירות קצב. זה יוצר חתימה מוזיקלית ייחודית: גם פופ, גם ניסיוני, גם אולטרה-מודרני. בצד האגרסיבי: זה ראפ עם delivery “נשכני”, כמעט מתריס. עבודה חזקה עם ה-formants של הקול (הורדת גובה טון דיגיטלית ליצירת קול “מפחיד”). בצד הרך (“Photobook” לדוגמה): – שימוש בקולות כמעט א-קפלה, עיבוד שמדגיש נשימות וחספוס טבעי., הרמוניות שמזכירות R&B מודרני. אז כן לא הכל “בום-בום-בום”.
זה EP שמוכיח שהלהקה מבינה היטב את המגמות הגלובליות, אבל גם לא מתפשרת על האופי הייחודי שלה.
סטריי קידס DO IT
Stray Kids (DIVINE) M/V
