עמיר לב פריז

שיר מסע – לא רק פיזי, אלא רגשי ופנימי. כמו הרבה משיריו של לב, מדובר ביצירה מהורהרת, מינימליסטית לכאורה, אבל עשירה ברגש ובניואנסים. השיר נע בין חיפוש עצמי לבין זיכרון של אהבה, ובין המרחב האורבני הזר של פריז – לבין משהו מאוד אינטימי, ישראלי, אישי.

ספטמבר 8, 2025

אן.אם.סי

 4/5

"רציתי למצוא עצמי במקום אחר", עמיר לב שר-מלחש בטונו המחוספס. השיר נקרא "פריז", וסוף סוף יש ללב מוסיקה. לא רק דיקלום מלוחשש על רקע צלילים. לא ממש להיט. אבל מנגינה קטנה ויפה, ומי שחיפש אצל לב קצת סטייל ליאונרד כהן, יקבל את מבוקשו. "

כמו ליאונרד כהן, עמיר לב הוא זמר בלדות ששר התרחשויות, "פריז" הוא דוגמא לסיפור התרחשות, שיר מסע – לא רק פיזי, אלא רגשי ופנימי. כמו הרבה משיריו של לב, מדובר ביצירה מהורהרת, מינימליסטית לכאורה, אבל עשירה ברגש ובניואנסים. השיר נע בין חיפוש עצמי לבין זיכרון של אהבה, ובין המרחב האורבני הזר של פריז – לבין משהו מאוד אינטימי, ישראלי, אישי.
הבית הפותח מבטא כמיהה לשינוי, לבריחה זמנית מהמציאות. "נסיעה קצרה" – זה לא שינוי קיומי עמוק, אלא ניסיון לטעום עולם אחר, לשאוף אוויר זר. הדיוטי פרי וה"מרלבורו לייט" הם סמלים של צריכה שטחית, כמעט אוטומטית – כלומר, גם במסע הזה יש משהו מוכר וריק.
לב מצלם תמונה של בוקר בפריז – העיר מתעוררת, חיים מתחדשים, אך הוא נשאר עם מחשבות. השיטוט ברחובות פריז הוא דרך לחפש משמעות, זהות, שלווה. "להנות מהאש" – אולי התשוקה, אולי כאב שמחיים, "ללמוד מהשקט" – ניסיון למצוא תובנה בתוך ריק, בדממה. השיר מדגיש את המתח בין חוויה לחקירה – הליכה סתמית אך טעונה.
"שמיים כחולים בפריז במלון ברחוב בבר ששתית" זוהי פריז של זרים: חדר, רחוב, בר. פרטים קטנים, ארציים, שממלאים את הוואקום הרגשי.גם השמיים הכחולים הם ביטוי לקלילות רגעית, אשליה של שלווה.
"מה שנשאר ממך זה אני מחאו לי כפיים כשקמת איתי" – זיכרון היחסים חי רק בתוכו. הזוגיות, הקשר – נעלמו, אבל השפעתה חיה בו. זה לא שיר אהבה – זה שיר על אובדן, אבל רגוע. כמעט מפוייס.
"פריז" הוא שיר על חיפוש עצמי דרך בריחה למקום אחר, על זיכרון של קשר שלא שרד, ועל תחושת ריק עדינה שממלאת את האדם גם בתוך נופים יפים. אין כאן דרמה או שבר גדול – יש ריחוק, געגוע, השלמה.

משורר-מספר שמעטר זרם מחשבותיו בצלילי אווירה. כותב בגובה העיניים, מדויק בפרטים, ומשאיר המון מקום לשתיקה בין השורות.המוסיקה היא מעין תפאורה, בין קצב סלואו למיד-טמפו. לטון אחיד, כמעט מונוטוני. הפעם לעומת קודמיו, המלודיות "עגולות" יותר. העיבודים טעוני השראה, וגם השירה יותר מיוחדת.