פול טראנק חוברת לנינט טייב לבלדת רוק שהשורה המרכזית בה היא "רוצה אותך רק כשזה לא הולך כשזה לא הולך… אני נגנב ממך למה זה ככה דפוק?" גל ניסמן שר פרדוקס רגשי של זה שמרגיש משיכה או רצון עז דווקא כשהקשר נכשל או לא מתפקד. זה רומז לקושי בקשר רגשי בריא – אולי הוא נמשך לאתגר, לחוסר הוודאות, או לתחושת הרדיפה. .דווקא כשהיחסים נשברים או מתרחקים – משהו בדובר מתעצם רגשית. הכאב, החוסר, או הריחוק – גורמים לו להתאהב מחדש, אולי אפילו יותר ממה שהיה כשהכול עבד. זה מצביע על חיבור לרגש דרך סבל – לא דרך יציבות. לפעמים אנשים מרגישים "חיים" רק כשהם נאבקים על משהו שכבר התרחק מהם.
השיר שמתחיל שקט, אינטימי – הולך ומתעבה: הקול של גל ניסמן נפתח לתדר רגשי מחוספס אותנטי. נינט מצטרפת כדי להעצים באינטרקציה יפה איתו. גיטרות מעצימות.
זוהי בלדת רוק איכותית בסטנדרטי הפקה ונגינה גבוהים, מושפעת מהמבנה והאווירה של בלדות קלאסיות כולל קונטרסט רגשי ומוזיקלי. כשקול עוצמתי וסולו גיטרה חשמלית נפגשים – זו אחת מהפסגות הרגשיות של בלדת רוק איכותית. זהו הרגע שבו המוזיקה והקול לא רק משתלבים – אלא מגבירים זה את זה, יוצרים יחד קתרזיס רגשי דרמטי.
"פול טראנק" ונינט מגשימים רגע של אמת מוזיקלית, שבו המילים מפנות את מקומן לרגש הטהור, והגיטרות – כמו השירה – מדברת ישר ללב.
פול טראנק עם נינט טייב נגנב ממך בימוי: זוהר מוטעין, גל ניסמן עריכה: גל ניסמן צלמת: זוהר מוטעין
רוצה אותך כמו תרופה לפצע.
שנים אני בצד ואת באמצע.
לא אכפת לי כבר לצאת מוזר
שיקפצו לי העיקר שאני אקפוץ לך ב Radar
מדהים כמה רחוק אני הולך בשביל ארוך
בשביל לבדוק, לפתור מבוך
ואז על חשבוני הצחוק, חולם עליך מרחוק.
עד שכבר הגעת לי הבנתי שתמיד…
רוצה אותך רק כשזה לא הולך
כשזה לא הולך… אני נגנב ממך
למה זה ככה דפוק?
רוצה אותך רק כשזה לא הולך
כשזה לא הולך… אני נגנב ממך
למה זה ככה דפוק?
ואם ילך לאן נלך? בוא תגיד לי
בוא תגיד לי אתה
ימים שבורים לילות שלמים
אני ערה במיטה
כמה זה כמעט ואם בכלל כדאי שוב
לנסות לגעת, רק להיות
ופשוט קח
הגעתי כבר עד לכאן.
רוצה אותך רק כשזה לא הולך
כשזה לא הולך… אני נגנב ממך
למה זה ככה דפוק?
רוצה אותך רק כשזה לא הולך
כשזה לא הולך… אני נגנב ממך
למה זה ככה דפוק?