"פינק פלויד בפומפיי", הסרט המיתולוגי משנת 1972, זוכה לחיים חדשים. הסרט מתעד את הלהקה, רגע לפני ההצלחה הגדולה שבאה עם האלבום '"Dark Side of The Moon", בהופעה אינטימית ללא קהל שהתקיימה באוקטובר 1971 בין חורבות האמפיתיאטרון של העיר הרומית שנחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה.
הסרט ששוחזר מסרטי הצילום המקוריים שהתגלו רק לאחרונה ויכלול 30 דקות נוספות של חומרים שטרם נראו יראה אור ב-2 למאי באיכות 4K ומיקסים חדשים ע"ג DVD, בלו ריי (לראשונה גם במיקס דולבי אטמוס של סטיבן ווילסון), דיסק אודיו ובפעם הראשונה ע"ג ויניל (כפול).בנוסף, החל מה-24 לאפריל ולתקופה מוגבלת הסרט יוקרן בערים נבחרות ברחבי העולם בטכנולוגיית איימקס.
“One of These Days” מתוך הסרט Live at Pompeii, הוא אחד הרגעים הכי אייקוניים בקריירה של הלהקה. הביצוע שם עוצמתי במיוחד – כולו אינסטרומנטלי כמעט, חוץ מהשורה המעוותת שנאמרת בקול נמוך:
“One of these days, I’m going to cut you into little pieces.” את המשפט הזה מקריא ניק מייסון (המתופף), דרך אפקטים שמשנים את הקול.
מה שמייחד את הגרסה הזו מפני אחרות: הסאונד הגולמי והחי בתוך האמפיתיאטרון הרומי בפומפיי הריק, שנותן תחושת זמן ומקום שאין בשום הופעה אחרת, האנרגיה: הבס הכפול של רוג’ר ווטרס ודיוויד גילמור, עם הדיליי המטורף, יוצר מתח איטי שהולך ומתפוצץ. התיפוף הסוער של מייסון , וכשהשיר מגיע לשיא – אתה מרגיש כאילו הכל עומד לקרוס לתוך עצמו.
בשונה מהופעות חיות רגילות, פינק פלויד בחרו לצלם את Live at Pompeii בלי קהל בתוך האמפיתיאטרון העתיק בעיר פומפיי. הבחירה במקום הזה לא הייתה רק גימיק – היא באה לשדר את הניגוד בין העתיק לחדש, בין השקט של העבר לעוצמה של הרוק הפסיכדלי. יש תחושה של טקס – כאילו הם מזמנים משהו. כמו שד או אל.
הבמאי אדריאן מייבן סיפר שהוא רצה ליצור “סרט מוזיקלי אמנותי” – לא דוקו רגיל, אלא יצירה קולנועית שמציגה את המוזיקה של פינק פלויד כמעט כמו פולחן.
השיר נפתח עם שתי גיטרות בס – אחת של רוג’ר ווטרס, ואחת של גילמור – מחוברות לדיליי וטרמולו, מה שנותן את התחושה של גל עוקב גל, כמו מכונה שמתעוררת לחיים. הסאונד הזה כמעט מכני – מצמרר, מתגלגל קדימה בלי לעצור. ניק מייסון נכנס עם build-up של תופים, שהולך ומתגבר עד שהוא מכה בכל הכוח. זה לא קצב רגיל – זה נשמע יותר כמו רעידת אדמה שמתרחשת מתחת לרגליים שלך.
“One of these days, I’m going to cut you into little pieces” – משפט מאיים, שובר את הזרימה של האינסטרומנטלי ויוצר רגע דרמטי, כאילו מישהו בתוך החלום הפסיכדלי הזה פתאום מאבד שליטה.
אחרי המשפט, השיר מתפוצץ. גילמור על הסלייד גיטרה צורח את הנשמה שלו, ומייסון רודף אחריו. המוזיקה הופכת ממבנה מינימליסטי למפלצת אנרגטית.
