אובדן של אמא הוא כאב עמוק ומשמעותי, והגעגועים יכולים להיות עוצמתיים ומלאים ברגש. תחושות אלו טבעיות ומובנות, שכן הקשר בין אמא לבת הוא לרוב חזק במיוחד.
צער שירתה של רוני ג'קסון ניכר אפילו בפניה. המוסיקה חושפת בצורה אמינה את הצער. היא שרה אותו ללא דרמה, איפוקה מכיל את תהום כיליון נפשה .יש בשיר עירוב של מפוקחות ותעצומות רגש השירה בעלת צליליות נדירה. הצימרור מגיע במעבר ל- "בואי שבי על ידי רק עוד טיפה/ כמו פעם, תלטפי את פניי", פראזה מלודית נוגעת, מגיעה, מחלחלת.
זה נכון יש יופי עוצמתי ועמוק במוזיקה שמבטאת צער וכאב. רוני נוגעת בנפש, שרה רגשות שקשה לתאר במילים, וזהו המרחב שבו הכאב הופך ליצירה. מנגינה עצובה יכולה להרגיש כמו נחמה, כאילו היא "מבינה" אותך בדיוק ברגעים הכי שבריריים. הרמוניה עדינה כמו בשיר הזה משקפת את מורכבות התחושה של ג'קסון.
*** רוני ג'קסון: ”אמא שלי נפטרה כשהייתי בת תשע ומאז אני מתגעגעת, גדלה, מחפשת ולומדת כל החיים. מצאתי מקום להניח בו את הראש כשגיליתי שאני יודעת לכתוב שירים, אבל הגעגועים הם אינסופיים ולא נגמרים לעולם. אני מוצאת בכאב הרבה יופי, ושרה אותו כמיטב יכולתי.“
תמונת עטיפה: אילן בשור
רוני ג'קסון אל תרדמי לפניי
תלמדי אותי ללכת בחזה מתוח/ לרקוד כאילו אין מחר
תספרי לי איך צועקים לאוויר פתוח/ ואיך משאירים את הגוף משוחרר
תגלי לי איך את תמיד מתעוררת יפה/ ואיך זה מרגיש כשיש זכות קיום
תעזרי לי להיות יציבה וזקופה/ לדלג בקלילות מעל הכלום
בואי שבי על ידי רק עוד טיפה/ כמו פעם, תלטפי את פניי
תשירי על זהבה הבובה העייפה/ אבל הפעם אל תירדמי לפניי
זה שיר לכל האמהות שלא היו לי/ ולזאת שהייתה ואיננה עוד
על כל הזיכרונות שנעלמו לי/ ועל מה שלא הספקתי לשאול
בואי שבי על ידי רק עוד טיפה/צכמו פעם, תלטפי את פניי
תשירי על זהבה הבובה העייפה/ אבל הפעם אל תירדמי לפניי
