אבי בללי בלי הטרקטור? יש מצב? "אוזן בר" בקינג ג'ורג' תל-אביב, אמצע השבוע. אנחנו בערב רוק במיני אולם אינטימי. נקבל תשובה בסוף הערב, שהיא במשפט אחד: חייבים להגיע להופעה הסולו הזו במהדורה החדשה של בללי עם אודי תורג'מן שעל הקלידים והאלקטרוניקה.
בללי עצמו מספר: "לראשונה אני ממש מ'חוץ למים', ללא הקשרים אמנותיים נוספים (כמו קולנוע, מחול או תיאטרון), ועשור שלם אחרי האלבום האחרון של "נקמת הטרקטור" 'מה לאהובי' נושא ההגירה הגלובלית הוביל אותי למחשבות בתוך היצירה והחיים האישיים שלי".
תמיד היה לי חיבור טוב מאוד איתו מתחילת דרכו, עוד בימים של מועדון רוקסן, גם קולנוע אלנבי, ימים שאבי בללי עלה לבמה בגופית עבודה אפורה. עם אופיר ליבוביץ הגיטריסט גרין, שעל הקלידים, גם אביב ברק אז צעיר שהחליף את דני מקוב, מכונת תופים בשר ודם.
את "המהגר" קושר בללי עם הוריו בקול עמוק דרמטי ששר התפקחות: "מחוץ לשסע, בני, מחוץ לדם / רחוק מנגע רוע ומנקם/ הרבה ימים / והדרכים סגורות כולן / ואין אדם/ כן בני / רואה היא גם רואה/ עננים כבדים / גם בליבה"
וגם: "הו אבי / מרים המים/ הו אבי / שיקר הים/ ואין אדם / החול לא חם/ אדום הירח / גופי נדם"
'המהגר' הוא השיר הראשון מהאלבום החדש (יחסית) של בללי. הוא נולד מדיווחים קשים על גורלם של פליטים בעולם.
ב"החרב" בללי שר על הכאב החוזר והבלתי נמנע של החיים: "כולנו כפופים, כולנו כנועים למה ילד יום". מנגינה וקצב שיוצרים מתח טעון. ההכרה בחוסר האונים שלנו, ההשלמה עם העדר השליטה.
איך מרגיש אבי בללי ללא להקת רוק מאחוריו? – נפלא! קורה לו משהו טוב עד מסעיר בחיבור שירי "המהגר" עם רשימת שירים מובחרת מהעבר, ועם הרוח החדשה שנושבת מקלידיו של אודי תורג'מן.
הקול המחוספס העמוק שר בין השאר שיר על חיים בצל אפוקליפסה ב"זמן עורב": "פתאום בלי כל סיבה נראית לעין ענן שחור כיסה שמיים, עורב שחור חצה את השמים, וכל הזמן תהיתי וכל הזמן טעיתי", קול עמוק שמשדר חזון אחרית. שיר על תוגת זיכרונות שאין למי לספר עליהם, במוסיקה שזורמת בקצה ואלס – "עוגת פירורים", ושיר נפלא על יחסים שלא ישובו עוד להיות מה שהיו – "נשתה ונשתוק". השירים שמצטרפים לאלבום רוק אישי דרמטי, טעון במתחים, שהופך את ההופעה של בללי לייחודית, כשהדגש הוא על הופעת סולו.
הוא דוהר על "ג'ונגל פיתוח", האקטואלי תמיד, "הדון קורליאונה / מאבד את השפיות / כי נכון להיום / כל מצע הבחירות / מציע שחיתות בקלות", חוזר לטראומת האהבה של "משחק של דמעות" "בתוך שעות השקט/ מיוזע מגופך/ חש אותך נעלמת/ חומקת אל תוך תוכך", וזה עדיין מרגיש פסגת הליריקה של הרוק המקומי לדורותיו. כמובן אי אפשר בלי "עפיפונים", "דבר אלי" בעיבוד חדש שהכפיל את אורכו של השיר. ביצוע רגיש להרטיט של "אופניים וספר".
בללי אינו מנפנף בכריזמה בימתית, העוצמה שלו בעומק הביצוע – הקול הבלעדי, המחוספס והחודר. אותו קול אולטימטיבי, שעשה את נקמת הטרקטור למה שהיא. אודי תורג'מן מג'מג'ם ומסובב כפתורים על מקלדת שליטה Akai Mpk Mini, מעניק לשירים מרחב נשימה. החיבור של בללי לקלידים ולאלקטרוניקה של תורג'מן מייצר מסכת מוזיקלית חדשה מבחינתו על ידי הרחבת השירים, אפילו העמקתם. לא שזה בללי שלא הכרנו, אבל בללי בגלגול חדש מרתק.
צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
