בתוך צונאמי של שירים על  האסון האנושי של השבת השחורה בעוטף עזה, מגלים גם שירים על ילדים שנכתבו בצניעות יפה בלי לא  מתוך היסחפות להשתתף בצער. הגל הזה הוליד הרבה שירים תפלים ,שגם אם באו מתוך הזדהות רגשית גדולה – נשמעו חסרי עומק אומנותי. אבי טולדנו שר על אביגיל , שהוריה נרצחו ב-7 באוקטובר והיא נותרה לבדה. משפחות נמחקו, ילדים נותרו יתומים, הורים צעירים הפכו שכולים לתינוקות וילדים. כל ילדה וילד בעוטף עזה מכירים קרוב אליהם שנרצח או נחטף. ילדים רבים לא ינשקו ויחבקו את אבא ואימא לפני השינה. למעשה זהו שיר על כל הילדים חסרי האונים, שנקלעו למציאות אכזרית שגזלה מהם בית, לעיתים הורים ואולי גם ילדות.
אבי טולדנו שר בעצבות שיש בה רגישות וחמלה לאביגיל – "תיכף חוזרים הביתה".
השיר כורך מראה של סביבתה בה גדלה,  וגם תווים בולטים שלה – שנעטפים בטון רך שבא ללטף ולהרגיע. זוהי מהות השיר הצנוע והרגוע הזה. חבל שהכותב שילב מעין פרשנות של הדובר במילים "תום ילדים" – תוספת מיותרת של דברים מובנים מאליהם שאינם מסייעים ליצירת טקסט קוהרנטי.

אבי טולדנו אביגיל

רעפים אדומים וקירות לבנים/ פרפרים מציירים תלתלייך
שזיפים מתוקים, מגדל משחקים/ ללכת שבי אחרייך
שמיים סורגים עננים בצבעים/ פרפרים מחפשים צעדייך
חיוכים שובבים, תום ילדים/ להתעורר שוב אלייך

אביגיל, שימי ראש ילדה קטנה/ ארץ מלטפת שיערך
נשיקת לילה טוב, חיבוק ושמיכה/ מחכים, מחכים לבואך

אביגיל, את לא לבד/ אנחנו לא עוזבים לך את היד
זה סיבוב ארוך/ על גלגל ענק/ תיכף חוזרים הביתה

אבי טולדנו פייסבוק