הרהורים על עצמו ועל החיים הופכים לזעקה אישית רגשנית. אוהד שרגאי, אחרי שנפלט החוצה מ"ילדי החוץ", שרגאי הולך על קאבר לשיר של הלהקה בה כיכב, מאת עילי בוטנר, מי שניהל אותו אומנותית משך השנים האחרונות.
משבר אישי יכול להיות תקופה מורכבת שבה שאלות פילוסופיות ואישיות עולות בעוצמה. מצבים כמו אובדן, כישלון, שינויים חדים בחיים או תחושת ריקנות יכולים להצית בתוכך צורך לחשוב מחדש על ערכים, משמעות החיים, והכיוון שאליו אתה הולך.
שרגאי מעניק לשיר קונטקסט רגי אישי כורך הכל בכל. השאלות בבית האחרון ("מי הרוצח?/ מי שדרס ונעלם?/ מי מתעורר ומי נרדם?/ מי הרעב? מי השבע?/ מי שמקשיב מי שיודע,/ היכן הדרך מתחילה?/ בין כביש מהיר או מנהרה?") תקועות כאן כחלק לא עקיב של המשבר האישי העוסק ב"מציאות עגומה", מחסור באהבה ובבריחה. המוסיקה מעצימה את עומק תחושת התסכול והכאב, טון השירה נוגע כמעט במלודרמה אופראית, ושרגאי שר את נפשו ברגשנות יתירה. אי אפשר שלא להאמין למפגש הזה בין לב וקול שמחפים על חוסר הקוהרנטיות של השיר.
שרגאי יצר אנטיתזה לאחד השירים שהדליקו את ההופעה של "ילדי החוץ", במקור – פופ קצבי מהוקצע, עוצמתי שעבר כאן מטמורפוזה שמפקיעה אותו לחלוטין מהמקור, למעשה הפך אותו משהו אחר, סירס אותו מעוצמתו לטובת וידוי אישי מלנכולי. מרגישים ששרגאי כבר מחוץ ל"ילדי החוץ"…
*** אוהד שרגאי: "באותו היום שבישרו לנו על הפירוק של ילדי החוץ, חזרתי הביתה, התיישבתי על הפסנתר בדמעות, והעיבוד הזה פשוט נבע מעצמו. אחרי ככ הרבה שנים שאני שר אותו ערב ערב על הבמות, פתאום הוא נשמע לי כל כך שונה. המילים קיבלו להן משמעות חדשה. בכל סיום מתחילה תנועה של משהו חדש. לסיים פרוייקט אחרי 14 שנה ולצאת לדרך עצמאית זה גם דבר מאד מרגש, מסקרן, מעורר ציפייה. אני משחרר את העיבוד הזה לעולם כמתנת פרידה שלי מההרכב שהיה לי בית וחותם את הפרק הזה בחיי בהודיה ענקית על שנים נפלאות, שירים נפלאים, זיכרונות מתוקים, ועל כל החיוכים והאהבה האינסופית שאספנו בדרך, ובהתרגשות גדולה מהעתיד לבוא".
אוהד שרגאי תם ולא נשלם בעולם הזה
תם ולא נשלם/ נחתם עוד פרק בעולם
אני אמצא לי אור קטן/ אני אמצא תקווה קטנה באפלה שבחיי
לו רק יכולתי/ אז אולי לשים את כל הכעסים,
את כל הפחד, השקרים שבחיי
תם ולא נשלם/ תמיד אהיה אותו אדם
המחפש כמו כולם/ להיות עוד משהו בעולם
המנוכר והפוגע/ זה שרואה זה ששומע,
המציאות העגומה כמו אהבה שנעלמה…
אז אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע- אין מקום אחר.
וכמו אחד שמנסה/ להיות עוד משהו בעולם הזה…
משהו בעולם הזה…
אני עוצר, אני צורח/ מי היורה? מי הרוצח?
מי שדרס ונעלם?/ מי מתעורר ומי נרדם?
מי הרעב? מי השבע?/ מי שמקשיב מי שיודע,
היכן הדרך מתחילה?/ בין כביש מהיר או מנהרה?
אז אני בורח ונוסע אלייך…
