אושיק לוי הנפילה

"הנפילה" הוא שיר שמדבר על הכישלון, הזמן, והחרדה המרחפת אושיק לוי (80 מלאו לנער), בגילו ובמעמדו, מביא אל השיר רובד של גבר שמתבונן אחורה, חושש קדימה, אבל בעיקר נמצא ברגע של התבוננות.

ספטמבר 13, 2025

מילים: נתן סלור ועידן גבריאל לחן: עידן גבריאל עיבוד והפקה מוזיקלית: עידן גבריאל עיבוד מיתרים: עידן גבריאל

 4.5/5

אושיק לוי בשחור לבן (בקליפ). שר טקסט מרובד שמתמודד עם קיום שברירי, עם ציפייה לשבר וגם עם כמיהה סמויה לנחמה. השיר שואל שאלות, לא מצהיר. הוא מדבר על משאלות, סימנים, לחישות, הכל מתרחש בין המילים – בין ה”אם” ל”כמעט”, בין “היום” ל”מתי”. הטון דרמטי-אפלולי, אך גם לא לגמרי פסימי – יש בו השלמה עם קיומו של שבר, מתוך ידיעה שהוא חלק מהחיים.
הבתים ראשונים עוסקים בתחושת ציפייה: למה שמעבר לקיר, למה ש"אולי" יקרה. הפזמון נשען על הניגוד בין אור (היום מאיר) לבין היעדר המשאלה. כלומר: אפילו כשהכול מואר – משהו חסר. בהמשך עולות ם שאלות קיומיות: "אם מחר נינצל?", "עד מתי נערסל חלומות?". אלה אינם רק תהיות אלא כמעט קינה על הזמן החולף.
השיר מתמקד בציפייה לשבר / חרדת נפילה – “מתי תבוא הנפילה” – חזרה מטרידה. לא אם תבוא, אלא מתי. זה יכול להתפרש כציפייה לקריסה אישית, חברתית, נפשית – אולי אפילו רמז למצב קולקטיבי (מצב חברתי/מדיני/קיומי בישראל או בעולם בכלל). אין בשירדרמה – אלא המתנה פסיבית. הסכנהבאי-הוודאות, בהעדר תקווה / סוף החלומות – “עד מתי נערסל חלומות קטנים?” – שאלה קשה. לא רק אם יתגשמו, אלא האם בכלל יש טעם להמשיך לחלום. התחושה היא של התפקחות, אולי עייפות רגשית – נותרו רק חלומות קטנים, וגם אותם קשה להחזיק.
“איך באוויר / שתי משאלות שטות לאט” מטפורה שאומרת – אין בהילות, אין ודאות שיגיעו ליעדן. זה דימוי שמרמז על תקווה – אך גם על שבריריותה.
“היום מאיר / אין בו משאלה” ניגוד אירוני – דווקא כשיש אור, אין משאלה. אולי האור שומם, אולי זה אור אחרי הקרב, אולי רק האפלה מאפשרת תקווה.
“הכוכבים / לא אמרו מילה” – הכוכבים, סמלים של גורל או משאת נפש, שומרים על שתיקה. זה רגע של חוסר ודאות קוסמית, של תחושת יתמות אל מול היקום.
“ערב שואל אם זה אביב או סתיו” – לא יודע היכן הוא בזמן. האביב הוא תקווה; הסתיו הוא דעיכה. הבחירה לא נעשית – כי אולי אין שליטה. גם הזמן "שואל" ולא "עונה".
“מתי תבוא הנחמה” – זו אינה רק שאלה, זו כמעט תחינה. בניגוד לשורות הקודמות – זו פעם ראשונה שהמילה נחמה נאמרת. אולי זו קריאה לחסד, לאיזון, למשהו שיתקן את הכאב המרחף לאורך כל השיר.
"הנפילה" הוא שיר שמדבר על הכישלון, הזמן, והחרדה המרחפת – אבל כל אלה נמסרים בעדינות פואטית. זו שירה למבוגרים, לא בשנים אלא ברגש – מי שכבר ראה משהו מהחיים, וחי איתו.
אושיק לוי (80 מלאו לנער) , בגילו ובמעמדו, מביא אל השיר רובד של גבר שמתבונן אחורה, חושש קדימה, אבל בעיקר נמצא ברגע של התבוננות. הביצוע המחוספס מוסיף עומק לשיר – הוא הופך אותו ממופשט לפנימי. זו לא רק “הנפילה” החיצונית – זו גם הנפילה של הזמן, של האשליה, של האדם.