מדהים איך האינטואיציות שלי עבדו: לפני ימים אחדים שלפתי את "האוסף האיטלקי" הכפול שערך אילן בן שחר – הלהיטים הגדולים של איטליה ופסטיבלי סאן רמו משנות השישים והשבעים, שיצא בהד-ארצי ב-1999, והנה נוחת אוסף, ששוב מנצל את אהבת הישראלי ללהיטים האיטלקיים הישנים.  האם זה מזגנו הם-תיכוני? המנגינות הנשפכות? השפה המתנגנת?
מה חשוב. תנו לשקוע בגעגועים. תנו לאנשים צעירים שהוריהם בקושי נולדו להתרפק. אני משוטט על פני 47 שירים בדיסק הזה ונזכר שפעם, אמצע-סוף שנות השישים היה פסטיבל אחד שחיכינו לו יותר מאשר לפסטיבל הזמר. הוא התרחש מידי שנה באיטליה, בעיירה סן רמו. מיטב זמרי איטליה והעולם עלו אליו לרגל.
בסוף שנות ה – 60 היה הפסטיבל הזה בשיאו:  נכבשנו ע"י שוברי לבבות כאדריאנו צ'לנטנו ,טוני הקטן, ניקולא די בארי ובין הזמרות –  ג'ליולה צ'ינקווטי  ונדה וכמובן הזוכה של שנת 1969' בובי סולו, האלביס האיטלקי, בלהיט הגדול "זינגרה", שפותח האוסף החדש.
מה שלא נמצא באוסף ההוא (של בן שחר) וקיים כאן הוא שיר שהישראלי המתרפק לא יוותר עליו בקלות: "נל בלו דיפינטו די בלו" ששר דומיניקו מודוניו, שיר שמוכר כאן יותר כ"וולארה". ותמתינו ל – Piove מ – 1959 ה"צ'או צ'או במבינה" ciao ciao bambina שסוגר את הדיסק הראשון. נו די, כמה נוסטלגיה אפשר לספוג?
ובואו נגיד עוד פעם את השם הזה – ג'יליולה צ'ינקווטי. השיר נקרא Rose Nel Buio וגם Non Ho Leta. ומי יכול לשכוח את נדה המופלאה, הכי אהובה עלי מהתקופה ההיא של פסטיבלי סאן רמו בשיר Ma Che Freddo Fa – "אבל זה קר" – שהיא שרה באיפוק מנוכר משהו לא נמרח.
מפלס נוסטלגי גבוה :  come prima – השיר הכי מוכר מאסקימו לימון. אין ישראלי שלא שר אותו באמבטיה. טוני הקטן  שר – קורה מאטו Coure Matto. קולו הגבוה והעשיר, המקהלה והחצוצרה.  זה נקרא "לב מטורף"  והולך ככה – Il cuore matto che ti segue ancora – "לב מטורף שעדיין רודף אחרייך" e giorno e notte pensa solo a te – "וחושב רק עלייך יום ולילה". פעם רומנטיקה באיטלקית הייתה  יסוג הרגש של הפופ. לא התווכח עם שוברי הלבבות.  שברו גם שברו.
ואנחנו עדיין במפלס הגעגועים הגבוה: Guarda Che Luna. הזמר מרינו מריני. "התבונני בירח" שמתחיל עם "סונטת אור הירח" של בטהובן. ירח, רומנטיקה. פסגת השמלץ.
מפלס מלודרמה גבוה – ג'ימי פונטנה – II Mondo, מומלץ לכל המדופרסים להכין הרבה ממחטות נייר ומספר הטלפון של ער"ן. מה שעושות שתי דקות של בכי. oh mondo soltanto adesso io ti guardo מתפרץ פונטנה – ושר: הו עולם, רק עכשיו אני מביט בך, בשקט שלך אני הולך לאיבוד/ לא קרוב אליך", או במילים פשוטות, מה אני עושה פה בעולם הזה שממשיך להסתובב ולא מתייחס אלי…"
מה אנחנו עושים עם הזמן המודרני הזה שעף כמו טיל קדימה. תקשיבו למקבץ האיטלקי הזה. יעצור לכם את העולם ואת הזמן.

בתמונות מלמעלה: בובי סולו, דומניקו מודוניו, ג'יליולה צ'ינקוונטי, טוני הקטן, ניקולה די בארי