השיר מכניס לסיטואציה מנותקת מהקשר סיפורי ברור. נתקעו על הר, הרוח שרקה מנגינת ילדים, מטוס צייר קו. בהמשך מקבלים דובדבנים, צבעי מלחמה, רסיסים קטנים מהחיים. מי שמודע יותר טוב מכל מאזין לא מיודע לסיפור שמאחורי הוא אייל אבן צור עצמו. איך נדע? פותחים דף המידע שמצורף לשיר (אבל לא מסופק למאזין ברדיו או בספוטיפיי) , ויש סיפור. נסיעה משפחתית לצפון הארץ רגעים לפני שהמלחמה פרצה. מכונית שנתקעה, שיחה עם הבת שהזכירה לו את תמימות הילדות שלו.
קצב פאנקי פשוט, מנגינה והרמוניה רכות, קול געגועים. מוסיקה אקספרסיבית שמתרגמת תחושות. זה בעיקר מה שנשאר למאזין, שיתקשה לתפור פאזל של סיפור, אבל יקבל מוסיקה נוגה-ענוגה, כזו שמעוררת תחושות בין עצב לנוסטלגיה, לחן מלנכולי ומבע שמדגישים אווירה אינטימית. צלילים שמשרים תחושת נועם נטולת דרמה, אך גם נושאים בתוכה עומק רגשי אותנטי.
אייל אבן צור דובדבנים וידאו וארט עטיפה: מאור כהן
דווקא היה לי כיף כשנתקענו על הר
לא הצלחנו לנסוע משם אז הגענו לכאן
הרוח שרקה מנגינת ילדים יפה
מטוס צייר קו וזה מה שקורה עכשיו
ועכשיו ועכשיו ועכשיו
דובדבנים/ אדומים מתוקים / אליי חוזרים
רסיסים קטנים מהחיים שלנו
מסתכל אל על השמיים נופלים / קרו דברים שלא היו קורים
צבעי מלחמה/ עוד מעט נתרגל לזה
מצבים משתנים / אין מה לתכנן את זה
ועכשיו ועכשיו ועכשיו
דובדבנים/ אדומים מתוקים / אליי חוזרים
רסיסים קטנים מהחיים שלנו
רגעים קטנים מהחיים שלנו
