אלי דראי מלחמה

השיר מציג מבט ביקורתי, אישי ונוקב על מלחמה והשלכותיה. הוא בוחן את הנושאים הגדולים – מלחמה, אדמה, תקומה ונחמה – מתוך עמדה אנושית, אישית ומוסרית. כל אחד מהמושגים מקבל ניתוח פואטי שמטיל ספק בכנותו ובמחירו.

ספטמבר 15, 2025

מילים ולחן : אלי דראי הפקה מוזיקלית, בס, גיטרות, קלידים, תכנות, מיקס ומאסטר: שלום גד

 4/5

יש משהו תמים בטון קולו הלא מהוקצע של אלי דראי כשהוא שר על מלחמה. אבל דווקא מהתמימות הזו יוצאות מספר שורות טעונות על נושאים של הרס, סבל, אחריות, זהות ותקווה בתוך מציאות של קונפליקט ומלחמות. השאלה המרכזית – "על מה את מלחמה?" חוזרת ומטילה ספק בלגיטימיות של עצם קיומה של המלחמה.
השיר מציג מבט ביקורתי, אישי ונוקב על מלחמה והשלכותיה. הוא בוחן את הנושאים הגדולים – מלחמה, אדמה, תקומה ונחמה – מתוך עמדה אנושית, אישית ומוסרית. כל אחד מהמושגים מקבל ניתוח פואטי שמטיל ספק בכנותו ובמחירו.
התיאור של המלחמה כ"צודקת יתומה" מעלה תחושה של ציניות. המלחמה נתפסת כמשהו בודד, מנותק, אולי אפילו מיותר – והיא משאירה אחריה רק חורבן ("שורפת מקומה").החזרתיות משדרת ייאוש ואובדן דרך – כאילו הדובר מחפש תשובה ולא מוצא.
האדמה מוצגת כקורבן – היא "שותקת ערומה", חשופה ונטולת הגנה, והיא "סופגת את דמה" – הדם שנשפך עליה. האשמה מוטלת בשאלה – הדובר כאילו שואל את האדמה למה היא "מאפשרת" את כל זה, אך יש כאן גם הבנה שהאדמה עצמה לא אשמה – היא רק קולטת את תוצאות המעשים האנושיים.
הפניה אל "אמא אדמה" היא במילים שמביעות נטילת אחריות. הוא מדגיש: "זה אני, זה אני" – זו לא את, זו אשמתי. כאן האדמה מקבלת דמות אם – מגוננת, אך גם סובלת. החזרתיות על כך שהאדמה "לא אשמה" מצביעה על רצון להפריד בין הרס המלחמה לבין הטבע, שמסמל חיים, יצירה והמשכיות
הבית השלישי עוסק בתקומה, בניסיון לקום מהשבר – "תקומה" נתפסת גם כמעשה של עמידה מחדש, של שיקום – אך גם היא זוכה למבט ביקורתי: "על מי את עובדת?". האם תקומה היא אמיתית או רק מראית עין? האם היא באמת מייצגת תקווה או רק המשך של סבל במסווה?
בבית הרביעי דראי שר על נחמה, אבל גם מושג של נחמה זוכה לביקורת. ייתכן שהשיר רומז לכך שלפעמים הנחמה מדכאת את האמת, חוסמת עיבוד רגשי אמיתי. שוב, כמו במלחמה, הדובר תוהה האם יש לנחמה באמת תוקף – או שהיא רק מחזור של דיכוי והכחשה.
האחריות בסוף מוטלת על האדם – לא על האדמה, לא על הטבע, לא על ההיסטוריה – אלא עלינו, בני האדם שנלחמים, הורסים, מקווים ומנחמים.
המוסיקה איטית ונוגה, סוג של פולק סונג. אלי רדאי לא מנסה להראות כישורים של זמר. שירתו משדרת יותר כוונה גדולה מאשר התהדרות בקול מהוקצע. העיבוד פונקציונאלי (צליל כינור אפקטיבי) משרת את המילים. שיר אנטי מלחמה משמעותי.

צילום עטיפה לסינגל- רובי דואניאס