אמיר דדון מתפלסף. "מעגל החיים" הוא מסע לאורך כל מהלך חייו של האדם ללא יכולת לעצור. לאן הוא מוביל? הילד הוא ששואל – "לאן תיקחנה דרכי/ לאן תוביל נשמתי". התשובה אינה עוסקת בשינוי, אלא בעובדות תמוהות משהו – "אין צער בעולם יש רק געגוע", "והים יישאר אותו ים". גם שירים שאהבו, שלמרבית האכזבה גם הם יצאו ממעגל החיים. בתוך המציאות המכתיבה הזו יש משהו שבכל זאת נשלט כמו ההבטחה שהוא יישאר לצידו של הילד וישמור דרכו.
דדון שר את השיר כבלדת עם אירית, מוסיקה סולידית, קצב מיד טמפו, וטון שהולך ומתחזק והופך יותר ויותר חזק רגשית, כמו כדי להעצים את התובנה. דדון אינו מתיישר על טרנדים מוסיקליים. הוא מחפש דרכים לשיר אמיתות, ואינו מתחייב לסגנון. הוא סומך יותר על האמירה שלו ומעניק לה כוח רגשי מהסוג שרק זמר כמוהו יכול להעניק.
אמיר דדון מעגל החיים
מעגל החיים לא עוצר/ והילד בא ואותי שואל/ לאן תיקחנה דרכי/ לאן תוביל נשמתי
מעגל החיים לא עוצר/ נשמה אל נשימה תתחבר/ והדרך ארוכה/ מפותלת, קסומה
כי אין צער בעולם יש רק געגוע/ שירים שאהבנו ייעלמו עם הזמן/ והשמש תזרח והרוח תיקח/ והים יישאר אותו הים
מעגל החיים לא עוצר/ שוב הילד בא ואותי שואל/ אהיה לצידך/ תמיד אשמור דרכך
כי אין צער בעולם יש רק געגוע/ שירים שאהבנו ייעלמו עם הזמן/ והשמש תזרח והרוח תיקח/ והים יישאר אותו הים
אין צער בעולם יש רק געגוע/ שירים שכתבתי נכתבו בזכותך/ והשמש תזרח, הרוח תיקח/ והים יישאר אותו הים
