אהבתי את הפרשנות של אלי חולי ל – Toy, השיר שהביא לנטע ברזילי ולישראל את הפרס הגדול באירוויזיון 2018. הפרשנות שלו היא מהות הקאבר היצירתי. יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, כאשר הביצוע מעניק להם חיים חדשים, בסגנון-עיבוד אחר. יש ביצועים שלוקחים את השיר למקומות אישיים אינטימיים מרגשים. גרסאות כיסוי הפכו מאז תחרויות הריאליטי ("כוכב נולד", "דה וויס", "אקס פקטור", "הכוכב הבא") לענף מוסיקה משגשג, מיינסטרים פופוליסטי, וכאן התברר בהרבה מקרים שלא מספיק פיתוח קול ושירה "יפה". כדי שגרסת כיסוי תצליח – היא חייבת להיות ייחודית בביצוע, בעיבוד ובהפקה. זה היה אלי חולי בפרק הזה של התחרות. בנה מחדש את השיר בביצוע מאופק וגם חזק, בחלוקת אנרגיות נפלאה, בהבעת עומק, מבחינת השאו – גם הכוריאוגרפיה של הגרסה נראתה חלק אורגני מכל הענין.
הגרסה של עדי כהן ל – Rise Like A Phoenix של קונצ'יטה (זכיה באירוויזיון 2014) היתה מאוד מהוקצעת טכנית, אבל חסרה פרשנות ייחודית, כמו זו ששמענו אצל חולי. אירוויזיון זה לא רק הקול וההגשה אלא המיוחדות.
טרנטה גרוב מאשין ניסו לעשות מטעמים מ Set Me Free של עדן אלנה. התוצאה היתה סלט ושאר ירקות שלא התגבש ליצירה קוהרנטית של גוף אחד.
מיכאל בן דוד קיבל הפקה מפוארת של "אמור שלום" של "שוקולד, מנטה מסטיק", השיר שיצג את ישראל באירוויזיום 1976. לי נשאר מהביצוע הזה טעם של בידור טוב, אבל בידור לבדו אינו מעניק למבצע ולשיר ייחודיות. אירוויזיון מלא בשואו, בן דוד לא הראה שהוא שואו ייחודי.
את אנה סטפני העלו השופטים לשלב הבא למרות השאו והביצוע הגרועים שהיא עשתה ל – Euphoria של לוריין נציגת שבדיה באירוויזיון של 2012. הפוטנציאל שלה שנחשף בתוכניות הקודמות שיחק לטובתה.
שורה תחתונה: השילוב של יכולות קוליות, אינטליגנציה, בגרות, צניעות הם התכונות שהופכות את אלי חולי נכון לכתיבת שורות אלה למועמד היותר מיוחד בעיני להגיע לאיטליה.
תגובה אחת
ואף מילה על ההדחה של ליה? אנה סטפני הייתה צריכה ללכת הביתה וליה להישאר חד משמעית
הביצוע של אלי חולי – יותר טוב עשרות מונים מהמקור