ה"אני מאמין "של אריאל הורוביץ הוא פשוט, אמיתי, משכנע במילים ובמוסיקה. זה אינו המנון לאומי של נציג העם הנבחר, גם לא התרפקות פטריוטית רגשנית בנוסח "אנחנו ננצח". ה"אני מאמין" של הורוביץ הוא אמת שקיימת בישות הקיומית שלו כאמן ישראלי חילוני. הורוביץ מאמין במה שניתן להוכיח בין אם זה הטבע שסובב אותו, התחושה שהוא לא לבד, בין אם זו המוסיקה ("ניגון ישן"), שבזכותה הוא עומד – "וכשסופה עוברת, חוזר אלי ניגון ישן", וגם בכוח הקיום העל זמני במקום הזה.
המוסיקה מתנגנת בצניעות המאופקת המאפיינת את הורוביץ, במנגינה התמה, בטון הלא יהיר. זוהי מוסיקה של אמונה שלמה באמת שלו. עצבות האקורד המינורי המתכתבת עם הסגנון המיוחד שלו, מעין ז'אנר של איש אחד שיוצר מוזיקה ישראלית עדינה ומעודנת אם בלעג או בצחוק ציני מריר, אם בחיוך עצוב מעודן. זה השיר הזה. האני מאמין שלו, שאני מאמין בו.
אריאל הורוביץ אני מאמין
אני מאמין באמונה שלמה/ שאלה השמיים ושזאת האדמה
כאן היה עבר פה יהיה עתיד/ האמנתי פעם אני אאמין תמיד
וכשסופה עוברת וביתי רועד/ חוזר אלי ניגון ישן
שבזכותו הוא עוד עומד
אני מאמין באמונה שלמה/ גם בעיניים של אחי אני מוצא סימן
שאני לא לבד/ שבלי מילים נגיד/ האמנו פעם ונאמין תמיד
וכשסופה עוברת וביתי רועד/ חוזר אלי ניגון ישן
שבזכותו הוא עוד עומד
אני מאמין באמונה שלמה/ בצחוק הילדים על הדשא שיצמח
כאן היה עבר פה יהיה עתיד/ האמנתי פעם אני מאמין תמיד
