שמעתי השבוע ברדיו את הקול הבריטוני שר "זה כבר לא אותו דבר/ בבית שבנית אבא/ כבר אף אחד לא גר". אבא שהלך, הבית שבנה התרוקן, החלום שנמוג.  סדום ועמורה. אריק איינשטיין שר את "אני מתגעגע אבא" בלחנו של שם טוב לוי ב"יש בי אהבה", אלבום שיצא ב-1995. הוא התעקש על החלום לחזור לארץ ישראל אחרת. עברו מאז כמעט 30 שנה. אריק איננו. מה היה חש היום?
הביטוי “געגועים לארץ ישראל הישנה והטובה” מבטא תחושת געגועים לישראל של פעם, לתקופה שבה החיים היו פשוטים יותר ולפעמים נתפסים כטהורים יותר. זוהי תחושה שכיחה אצל אנשים שחוו את הארץ בעשורים הקודמים וחשים געגועים לזמנים, לנופים, או לאורח חיים מסוים שאולי השתנה עם הזמן. התחושות האלה עשויות לכלול זיכרונות ממקומות, אנשים, מוזיקה, אוכל או אירועים שהיו משמעותיים בעיני הזוכרים.
אצל אריק זה הרבה יותר מנוסטלגיה: ב"יכול להיות שזה נגמר", מתייחסי אריק איינשטיין בשיר שאת מילותיו כתב יהונתן גפן לקונפליקט התמידי בין ההווה לעבר, ליחסי דור האבות המייסדים והבנים הממשיכים בלשון שמערבת געגועים לעבר, שמהם משתמעת ביקורת על ההווה. הקולות אומרים ש'היה פה שמח לפני שנולדתי, והכול היה פשוט נפלא עד שהגעת ,  מאשימים על כך שאין עוד השמחה והמצב האידילי, ששרר כאן. מצד שני ארץ ישראל יפה היא גם פרספקטיבה המתבססת על מיתוס ואגדה : "שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור/ על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור" – במעין הקבלה לאביר על הסוס הלבן. האידיאליזציה של העבר מגיעה עד לעיר העברית הראשונה: "תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד/ שני עצים שקמים, אנשים יפים מלאים חלומות".
איינשטיין מדבר בשם הקולקטיב – "אנו, באנו ארצה, לבנות ולהיבנות". מי זה "אנו"?  דור העולים הראשונים והמתיישבים, או הדורות שגפן ואיינשטיין ייצגו?
ברור ש"יתושים וביצות" שייך לדור אחר, ואילו השיר מדבר בשם מי שחושבים במונחי אידאליזציה של העבר: "פעם אמרו שהיה כאן חלום נהדר אבל כשבאתי לראות, לא מצאתי דבר". המילה "אמרו" מעידה על הספק שבראיית ארץ ישראל של פעם כדבר מושלם, אולי כחלום של מי שדמיינו ארץ טובה ונפלאה בעבר לעומת ישראל מאכזבת בהווה.
גם ה"יכול להיות שזה נגמר?" מעיד על ספק. היה ספק? לא היה? או עדיין קיים בצורה אחרת מזו של שמצטיירת אצל דור המייסדים.
, "ארץ ישראל הישנה והטובה" הפכה למטבע לשון שאכן אומר – פעם היה כאן טוב, אז כשרע לנו, נתנחם בגעגועים לטוב הזה. אריק איינשטיין בקולו הרהוט-חם-אינטימי הוא הקול המנחם בשירים, שאפשר לשיר גם בלי שמישהו יפזם אותם ליד האוזן  באחוות השרים בצוותא.
בלי להיכנס לשאלה האם השירים משקפים איזושהי "ארץ ישראל ישנה טובה", קולו של איינשטיין בשירי הגעגועים האלה הפך אותם ליותר אלמותיים ומייצגי המיתוס הזה. יותר מאשר ארץ ישראל הישנה והטובה זהו  אריק איינשטיין שחי ונושם בקרבנו. אנחנו מאוד מתגעגעים, כי קולו היה וימשיך להיות אחד הקולות השפויים במציאות ההזויה של ימינו. כמה החבר הזה חסר.

אריק איינשטיין געגועים לארץ ישראל אחרת – "אני מתגעגע אבא" 

מאז שהלכת אבא/ זה כבר לא אותו דבר
בבית שבנית אבא/ כבר אף אחד לא גר
הם הרסו את בית הספר/ ועקרו את עץ התות
אני מתגעגע אבא
לא רוצה שזה ימות ימי הסטנגה הכחולים האבודים
ושקט גמור בין שתיים לארבע/ קרח מגיע, ייאללה ילדים
אני מתגעגע לאמא ואבא מתפלש בזיכרונות חזור והתפלש
לא רוצה ולא יכול לצאת מזה/ ארץ ישראל אני עוד מתעקש
עוד מתעקש על החלום הזה מאז שהלכת אבא
זה כבר לא אותו דבר/ סדום ועמורה, הו אבא
האלים גבר/ הלך לו בית הספר/ הלך לו עץ התות
אני מתגעגע אבא
לא רוצה שזה ימות מתפלש בזיכרונות חזור והתפלש
לא רוצה ולא יכול לצאת מזה/ ארץ ישראל אני עוד מתעקש
עוד מתעקש על החלום הזה מאז שהלכת אבא
זה כבר לא אותו דבר/ בבית שבנית אבא/ כבר אף אחד לא גר
אני מתגעגע אבא/ לא רוצה שזה ימות.

האם אריק איינשטיין היה זמר מחאה? 

אריק איינשטיין פייסבוק