צלילי הפסנתר מובילים את ארקדי דוכין לשיר נוגה עד עמקי הנשמה, שנוצר מתרגום חופשי של שיר של הזמרת הרוסיה זמפירה. ארקדי השתמש בו כדי ליצור תוכן חדש המוקדש לתצפיתניות בעקבות האירועים הטראגיים של ה- 7 באוקטובר. למעשה נוצר כאן חיבור בין שיר על אהבה נואשת ובין טקסט דיבורי להעלאת המודעות לסיפורן של התצפיתניות, אלה שעדיין נמצאות במנהרות החמאס ואלו שנרצחו.
ארקדי עיבד בלדה רוסית שמעצימה את אמירת האהבה בצליל רוקיסטי לבלדת תוגה מרוככת בצליל אקוסטי.
העדר התאימות בין 2 הסיטואציות אינו פוגם באיכות השיר. החיבור בין המוסיקה והדיבור אפקטיבי. התוצאה – במנגינה, בטון הצער, בעיבוד היפהפה לחצוצרה – מעניקים לשיר תוכן אמוציונאלי מזווית צערו של ארקדי הנובע מהזדהות עומק עם הטרגדיה, ואתה משתתף בו ללא כחל וסרק.
ארקדי: ״מאז שקרו אירועי 7.10 אני מקדיש כל הופעה שלי לתצפיתניות של צה"ל שחדרו לי עמוק ללב. הן היו הראשונות שספגו את האש בגופן. זהו שיר עליהן, להעלאת המודעות של אישה בצבא ולתצפיתניות בפרט, אלו שנרצחו ואלו שבשבי, ולהעצמת הכוח הנשי בצה"ל שראוי ליותר".
*** בקליפ מתארחות רוני ושי אלבג, אחיותיה של התצפיתנית לירי אלבג
ארקדי דוכין תחיי
בבקשה תחיי/ אחרת לא יהיה לי טעם/ גן עדן הוא שלך כי לי/נראה שאין סיכוי לשם
רוצה תפוז כתום מתוק?/ רוצה סיפור שיפיל מצחוק?/ רוצה שאפוצץ את הכוכבים/ שמפריעים לישון?
בבקשה תחיי/ אני אף פעם לא אנטוש/ האהבה הגדולה שלי/ תספיק לשנינו עד הראש
רוצה אוקיינוס עם מפרש?/ רוצה מאהוולים מפרס?/ רוצה שאהרוג את השכנים/ שמפריעים לישון?
תתעוררו אנשים/ זה לא אמור להיות ככה/ יותר מדי חודשים של ייאוש ופחד
מה את שותה שם?/ מה את אוכלת?/ כמה דמעות על מזרן מנוכר
כשאת לא נרדמת/ איש לא הקשיב לך כשצעקת להתריע/ הכול התנפץ כשהשחר הפציע
בגופך השביר בלמת את האש העויינת/בתוך שתיקתך את כבר לא מתלוננת
שעה מהבית/ וזה מרגיש לי כל כך רחוק/ בבקשה תחזרי/ ונהפוך את הבכי לצחוק
רוצה את השמש/ במקום נורה?/ ארמון במקום דירה שכורה?
רוצה אתן את כל השירים/ את כל השירים על אהבה?/ רוצה את השמש/ במקום נורה?
ארמון במקום דירה שכורה?
רוצה אמסור את כל שיריי/ על אהבה?/ את כל שיריי אתן/ תחיי
בבקשה תחיי
אחרת לא יהיה לי טעם
השיר של זמפירה
