לא הייתי אומר, שכילד שמעתי בובי דארין כמו את אלביס פרסלי, אבל שמעתי לא מעט את הטין איידול הזה, שמזוהה חזק מאוד עם סצינת הסיקסטיז. "ספליש ספלאש" שפותח את האוסף שאני מחזיק כמו גם "כול הדרך הביתה", מראים שבובי דארין היה גם רוקנ’רוליסט בסגנון הרוקאבילי הקלאסי, לא רק זמר בלדות מתוקות כמו Dream Lover שמוגדרות "אדאלט פופ", להיט המסיבות הענק של הסיקסטיז.
יש כאן 18 קטעים שעברו "רימסטרינג", עריכה דיגיטאלית. דארין (נולד בניו-יורק ב-1936, נפטר ב-1973 בלוס אנג’לס, בעיצומו של ניתוח לב פתוח) כמו אלביס הוא מהזמרים שחיברו ריתם נ’ בלוז וקאונטרי מיוסיק כדי ליצר את הסגנון הקופצני של הרוקנ’רול.
בטונים מסויימים, לא תאמינו, הוא אפילו מזכיר את המלך אלביס (Multiplication) וגם את ג’רי לי לואיס בסגנון הבוגי (Bullmoose) והוא שר כאן ריתם נ’ בלוז שמוכר מריי צ’ארלס – I Got A Woman. ובאותו סגנון ריי צ’ארלסי – What’d I Say. אני שומע את האוסף הזה והסיקסטיז המוקדמים קמים לתחייה.
Dream Lover נכלל באלבום Darin at the Copa משנת 1959. דארין שהיה בן 22 כשהשיר יצא, כתב את שיר , שעוסק בבחור שמתפלל שנערת חלומותיו תבוא אליו כדי שלא יצטרך לחלום יותר. דארין לא היה כל כך בטוח בשיר כשהוא הקליט אותו כדמו עבור הבוסים שלו באטלנטיק רקורדס. הוא טעה: השיר הפך להיט ענק והקנה לו שליטה יצירתית יותר ככותב שירים. הסינגל הבא שלו היה "Mack The Knife", ששהה במקום הראשון בארה"ב במשך 9 שבועות הבהיר את מהות הכישרון. בשנות ה -90, דארין הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול וגם של כותבי השירים.
מוזיקלית, השיר הזה נבנה על מקצב ריקוד לטיני. דארין אמר על כתיבתו: "בדיוק גיליתי את ה- C-Am-F-G7 על הפסנתר. כשניגנתי -והמילים פשוט זרמו." אגב, מי שניגן פסנתר בהקלטה היה ניל סדקה.
בובי דארין Dream Lover
