זהו שיר סלואו מלודרמטי על זוגיות רעילה, התמכרות רגשית וייאוש מתמשך. השיר כתוב במבנה פשוט־עד־פשטני, אך מאחורי הפשטות מסתתרת מורכבות פסיכולוגית, והביצוע של בר ניר מדגיש את הסחרור הרגשי.
“כמה שרציתי לא לרצות אותך” כבר בשורה הראשונה הדוברת מודה שהיא מודעת לרעילות שביחסים, שהיא לא מצליחה להפסיק לרצות. המשפט מכיל בתוכו סתירה רגשית – רצון לא לרצות = רצון שלא ניתן לשלוט בו.
“נגעת בי היה נעים אז איך נשאר כוויה” הדימוי החזק מבטא בדיוק את מנגנון הזוגיות הרעילה: הפיתוי הראשוני נעים, הזיכרון של הרוך נטע בה תקווה, אבל ההשפעה ארוכת הטווח צורבת, משאירה צלקת
זו התחלה שמייצרת מסגרת לשיר כולו: נעים-ווייה, משיכה-פגיעה.
“זה לא נורא זה ממכר / מחר נפסיק עכשיו יותר” – משפט מפתח. היא יודעת שזה רע, אבל הגוף, הלב וההרגל משאירים אותה שם.
“אל תנגב לי את הדמעות” לא רוצה נחמה – כי נחמה תחזק את הקשר שהיא רוצה לנתק.
“אולי תשקר לי יותר / כדי שיהיה לי קל לאהוב אותך פחות” היא מבקשת שקר כי האמת תפגע יותר, רוצה לראות את הצד שבו הוא רע כדי שיהיה לה קל לעזוב. כלומר, היא מבקשת מניפולציה הפוכה:
תשקר כדי שאשתחרר. זוהי תודעה של מי שמבינה את המלכודת אבל עדיין בתוכה.
“עכשיו אתה איתה / אני בצד הקר של המיטה” המשפט הזה מציב אלמנט משמעותי בסיפור שלה: הוא בזוגיות אחרת, משאיר אותה היא במרחב רגשי טראגי: “אל תשכח אותי כשאתה איתה”
היא יודעת שהיא אהבת־צד, אך עדיין מבקשת מקום. זו תודעה של אדם שנמצא בפירורים רגשיים.
“זה קשר רע, אינטנסיבי / זה קשר טוב, אגרסיבי” כאן מופיעה ההגדרה הכי מדויקת לרעילות: כל דבר שהוא הוא גם ההיפך תוצאה של בליל רגשות מתנגש.
בר ניר שרה מערכת יחסים כואבת, מתישה, ממכרת. המלודרמה בקול של בר ניר הופכת את הכאב למוחשי למי שנשרפה מאהבה אך לומדת לעמוד.
הבחירה בקצב סלואו, איטי וכבד, יוצרת תחושה של תקיעות, חזרתיות, שחזור טראומה רגשית המנגינה הפשוטה מגבירה את ההרגשה שהדוברת חוזרת שוב ושוב לאותו מעגל, כאילו לא מצליחה להשתחרר מהתבנית.
של פיצול רגשי עמוק.
הכל צפוי ולכן השיר נשען כמעט כולו על המילים והשירה החזקה של בר ניר. זה יוצר תחושה של מינימליזם בטוח, אבל גם של חוסר יומרה מוזיקלית. הקול שלה במרכז, חשוף, מטלטל. העומס הרגשי של הטקסט לא נתמך בשום בנייה מוזיקלית ייחודית, זהו רגש גדול שמתנגש עם מבנה מוזיקלי פשוט ונדוש. מבחינה אומנותית זו אולי הייתה בחירה מודעת, מבחינה מוזיקלית זו גם נקודת החולשה המרכזית.
המוזיקה אינה רעה, היא פשוט פשוטה מדי, ולא מנצלת את הפוטנציאל הדרמטי של המילים והביצוע.
בר ניר כמה שרציתי
כמה שרציתי לא לרצות אותך
הולכת לאיבוד בתוך הלב שלך
אומרים שאהבה שורפת להבה
נגעת בי היה נעים אז איך נשאר כוויה
זה לא נורא זה ממכר
מחר נפסיק עכשיו יותר
בבקשה אל תענה כשמחר שוב אתקשר
אני נזכרת לפעמים אתה לא מה שאני צריכה
כי אני כל הזמן כל הזמן כל הזמן בוכה
אל תנגב לי את הדמעות
כל החדר עשן לא רוצה לראות
אולי תשקר לי יותר
כדי שיהיה לי קל לאהוב אותך פחות
שבור לי ת'לב שוב זה לא נורא
כמו היום כמו אתמול אני רגילה
אולי בוא נפסיק לדבר
כי כל מילה שיוצאת ממך אליי
אויר קר חודר
עכשיו אתה איתה
אני בצד הקר של המיטה
נשיקה
בעיטה
אל תשכח אותי כשאתה אתה איתה
זה קשר רע, אינטנסיבי
זה קשר טוב, אגרסיבי
וכרגיל
זה הולך ומסתבך
וכנראה זה בגללי
אתה שלי ביום ראשון
ושוב איתה ביום שישי
אני נזכרת לפעמים
אתה לא מה שאני צריכה
כי אני כל הזמן כל הזמן כל הזמן בוכ
אל תנגב לי את הדמעות
כל החדר עשן לא רוצה לראות
אולי תשקר לי יותר
כדי שיהיה לי קל לאהוב אותך פחות
שבור לי ת'לב שוב זה לא נורא
כמו היום כמו אתמול אני רגילה
אולי בוא נפסיק לדבר
כי כל מילה שיוצאת ממך אליי
כמה שרציתי כמה שניסיתי
אלף פעמים שאלת לא עניתי
קצר בתקשורת לא מקבל ביקורת
אם אתה שלך אז אני שלי
כל זה אינטרסים שכחנו ת'בייסיק
משהו מת בפנים אז נשחקתה האפי
כולך גז בניוטרל כולי שמה ברקסים
יום אחד נלמד להיות יותר מאקסים
ואתה אקס טוב כותב עליי שירים בלפטופ
ועוד שורה ולא נורא
זה יעבור לי לא לך אולי
גם היא שונאת אותי אז כיף פה
ואם אתה יותר אז איך לא
תבין זה סיפור שנגמר
