לבכות או לצחוק? לרקוד? כולם יחד? בר צברי מציג מקבץ תסכולים של אמן מודע שחי בתוך מערכת ציפיות מעצמו, מהחברה הסובבת אותו. "מה עם האמת שבתוך הנשמה/ למה תמיד אני חייב לה?/ למה אין לי מנוחה?
עזוב אותך מעומקים קשה לחיות מתמלוגים/ יש לך ילד ואישה וחלומות במקרר". במילים פשוטות – האמן מבקש להשתחרר מהעול לחפור בתוך הנשמה, כאשר הוא יכול להקל על עצמו עם אותה שבלונה של שיר, אותו מקצב – כל מה שמבטיח את הצלחתך ואפילו הפיכתך לכוכב.
למעשה, בר צברי, נוגע בנושא שהעסיק את הביקורת על מוסיקה מזרחית – זו המלבישה שירים בקלישאות מלודיות מזרחיות כביכול עם דגש על תבניות הרמוניות מערביות הבאנליות ביותר במוסיקה.
השיר נבנה על בסיס שיחה בינו לבין עצמו – ונוגע באותן קלישאות של "תן לי מילים כמו ידיים למעלה". היפה בשיר הוא מורכבותו. צברי מצליח להכיל בו את התסבוכת שבה הוא, ושר אותה במוסיקה שיש בה גם את המזרחיות וגם את המערביות. המכלול אינו פשטני. הוא אירוני, מסכם את המכלול בחייו של אמן שלא מצליח לנטרל עצמו מכל מה שמשפיע על חייו ואמנותו. התוצאה מפעימה.
בר צברי פזמון פשוט בימוי ועריכה: דרור פז צילום: יואב אסא
עזוב אותך מאומנות העם רוצה פזמון פשוט/ תפסיק לשיר כמו תימני, רוקנרול כבר לא אוכל
תן חיוך למצלמה וגם לכל מי שעובר
תפסיק ללבוש בגדים זולים הביזנס לא רק בשירים/ אתה חייב להתעורר כל יום נולד כוכב אחר
אלבומים זה כבר פסה אתה בכוח מנסה
תן לי מילים כמו ידיים למעלה די לדבר לגיטרה בלילה/ אותו השיר אותו מקצב ואתה כוכב
מה עם השירים שבכו איתי לבד/ שרתי לחבר׳ה בלילה/ חי ממה שבא ליד
מה עם האמת שבתוך הנשמה/ למה תמיד אני חייב לה?/ למה אין לי מנוחה?
עזוב אותך מעומקים קשה לחיות מתמלוגים/ יש לך ילד ואישה וחלומות במקרר
די כבר עם התלתלים אתה חייב להסתפר
תהיה פעיל ברשתות צלם בריכה ובחורות/ היום הכל נגמר מהר אפילו ג׳וני התפטר
אם לא הבנת עד עכשיו אתה חייב סיפור אחר
תן לי מילים כמו ידיים למעלה/ די לדבר לגיטרה בלילה/ אותו השיר אותו מקצב/ ואתה כוכב
מה עם השירים שבכו איתי לבד/ שרתי לחבר׳ה בלילה/ חי ממה שבא ליד
מה עם האמת שבתוך הנשמה/ / מה תמיד אני חייב לה?!/ למה אין לי מנוחה
אל תפחד לעשות מהפכה/ אל תחכה לשמיים/ די כבר לבקש סליחה
