"דמיין" הוא אלבום הסולו השני של ג'ון לנון, אחרי אלבום הבכורה הפוסט ביטלסי שלו עם "פלסטיק אונו באנד", וכאן הוא סותם את הגולל על שיתוף הפעולה עם פול מקרתני בשיר "איך אתה ישן". ג’ורג’ האריסון עדיין נמצא כאן . פרט ל"דמיין" עצמו, יצאו מהאלבום הזה עוד כמה נצחיים כ"בחור קנאי" ואפילו "הו יוקו". המוטו  באלבום  – אנטי פוליטי, אנטי דתי, אנטי לאומני, אנטי קפיטליסטי. שיר מזמור לעולם ללא אלימות, מלחמות, רכוש, מעמדות. רק שלום בין כולם יצור שוויון. ג'ון לנון של האלבום הזה מצטייר כיותר מלו ורך, אבל בסך הכול זה אלבום רוק טעון מאוד של נפש מיוסרת וזועקת ב-Crippled Inside  ו"תני לי מעט אמת" זה הרד רוק.
המורשת המתמשכת של האלבום הטוב ביותר של ג'ון לנון האפילה על אירוניה היסטורית בולטת: האדריכל המקורי של הביטלס היה אחראי גם לכמה מאלבומי הסולו הכי לא יציבים של ה-Fab Four. פרויקטי ההקלטה שלו היו לעתים קרובות מדי בני ערובה לפולמוסים אישיים ופוליטיים כאחד, אבל כאן הרגישויות האמנותיות הסותרות של לנון הגיעו ללא ספק לאיזון מושלם. בהפקה משותפת עם מגע עדין לא אופייני על ידי פיל ספקטור  מתגלה  לנון כאן לנון כאדם שלם בין  אופטימיות אוטופית ילדותית (רצועת הכותרת),לרגשות רומנטיים לאהבת חייו.
בסך הכול, אוסף שירים אולטימטיבי של אמן גדול.

ג'ון לנון John Lennon Jealous Guy