שיר על הלא-מושגת, שאין לך מושג מי היא, ומדוע היא משחקת אותה על הבר לא ניתנת להשגה. נצא מנקודת הנחה, שהכותב התכוון לאחת מסוימת, שאולי אף מייצגת אבטיפוס של אישה, שכבר מכירה את כל המבטים המופנים אליה. השיר מתמקד יותר על נקודת מבטו של המתבונן בה. מהזווית שלו היא אינה צריכה "אביר לא נסיך על סוס לבן". מבחינתו "אין לה כח למזוג לי עוד חלום לכוס שקופה", מטפורה יפה לעומת קלישאת האביר.
גם המוסיקה יפה, מתפתחת בהדרגה, בשדרוג תזמור פאנקי מוצלח פריך, באוריינטציה של אולד סקול סול מיוסיק. גילן שחף מחלק אנרגיות שירה ברגישות, בחיבור יפה לקצב, בדרמטיות מבוקרת. ככה שרים סול בעברית.

 שמישהו ידליק את האורות, הלילה כבר עומד להיגמר / המוזיקה כואבת וכמה כבר אפשר לשתות, תנו לשקט לדבר / והנה מישהו ניגש אליה לבקש את המספר, והאמת כואבת אני והיא זה מרחוק, מפריד בינינו בר. 
זה סוף הלילה, אין לה כח למזוג לי עוד חלום לכוס שקופה / אבל היא לא נופלת בקלות, ונמאס לה כבר לשמוע כמה היא יפה 
שמישהו ידליק את האורות, מה יש לאנשים עוד לחפש / היא אוספת שיערה, נשענת לאחור, היא./שמעה כבר את הכל זה מעייף / היא מכירה את כל המבטים, את הרעב והכואב והשקרן /ותתפלא לשמוע ,לא היא לא צריכה אביר לא נסיך, לא סוס לבן כי זה סוף הלילה, אין לה כח… 
שמישהו ידליק את האורות, הבוקר משחק עם החלון /היא מוזגת כוס לשנינו, זה לא שיש איתה סיכוי
פשוט נשארתי אחרון… 
כי זה סוף הלילה…