הפיוט “דרור יקרא”' שנכתב ככל הנראה על ידי דונש בן לברט במאה ה-1, נחשב לאחד הפיוטים האהובים והמבוססים במסורת השבת היהודית. בגלל הפופולריות והמקצב הברור שלו, הוא הולחן בעשרות לחנים – מסורתיים, עדכניים, אתניים, אשכנזיים, ספרדיים, פופ, רוק, ג’אז ועוד. בין הגרסאות המודרניות אהבתי את זו של שלמה בר והברירה הטבעית שהכניסו חיים וחיות לפיוט, ועדיין נשארו במתחם המסורתי.
המוזיקאי גיל רון שמע והמפיק גיא מוזס העבירו את הפיוט לתחום המוסיקה האלקטרונית במסגרת פרויקט שנקרא "נצח", שמשלב טקסטים קבליים ויהודיים, פיוטים מהמאה ה -15-16.המטרה – לעטוף אותם במוסיקה אלקטרונית עכשווית מרחבות המועדונים.
עיבוד פיוטים מסורתיים למוסיקת מועדונים הוא צעד אמיץ ויצירתי שיכול להעניק נדבך חדש לחוויה הרוחנית ולפתוח דלתות תרבותיות רחבות לקהל צעירלצאת אל מעבר לגבולות הקהילה היהודית. בגדול – אני בעד. אתגרים מוזיקליים: שילוב מקצבים אקזוטיים (כְּמו טראנס, הִיפּ־הוֹפ, EDM) עם מדרש־מוזיקלי עשיר. מוסיקת מועדונים יוצאת אל מעבר לגבולות הקהילה היהודית, מה שיכול ליצור סקרנות ועניין אצל מאזינים מחוץ למעגל המקורי. השמרנים יטענו כי יש בתהליך זה גם סיכונים של פגיעה בטקסט ובקסמו ההיסטורי. הצלחת המיזוג תלויה באיזון עדין בין חדשנות לטעם הטוב, בין רוחניות להנאה מוזיקלית, ובהבנה עמוקה של שני העולמות. גיל רון שמע וגיא מוזס הצליחו לשמור על האיזון בגרסה היפהפייה הזו.
גיל רון שמע וגיא מוזס דרור יקרא
