בהודעה שפותחת את דף הפייסבוק שלה: גל קוסטה נפטרה הבוקר, 9 בנובמבר, בביתה בסאו פאולו. קוסטה, הזמרת הברזילאית שהביאה את בשורת הבוסה נובה ותנועת הטרופיקליה, הלכה לעולמה, והיא בת 77. קוסטה הופיעה בישראל לאחרונה ב-2013 בהיכל נוקיה (היום "מנורה מבטחים") ולפני כארבעים שנה בפארק הירקון,
גל קוסטה גדלה לתוך מוזיקה מגיל צעיר מאוד, רבות בזכות חנות התקליטים שהייתה בבעלות אביה. במהלך השנים, הפכה לאחת ממובילות תנועת הטרופיקליה ולזמרת וגיטריסטית משפיעה ופורצת דרך בשנות השישים והשבעים בברזיל.
גל קוסטה, ילידת בורגוס בסלבדור (בהייה) 1946 עבדה בילדותה כזבנית בחנות תקליטים, וכך פגשה את אמני המוסיקה הבולטים של סלבדור, אחד מהם ג'ילברטו ג'יל, מגדולי המוסיקה הברזילאית. ג'יל צירף אותה לתנועת הטרופיקליזמו ופרש עליה את חסותו. בעוד הוא וחבריו גלו ללונדון בתקופה בה ברזיל הייתה שרויה תחת משטר צבאי, העדיפה קוסטה להישאר בברזיל ולהשתתף בקונצרטי מחאה. היא הייתה מוכרת בצבעיה הרבים ממראה הטבור החשוף והרגליים היחפות ועד השיער הארוך והמחרוזות הססגוניות.
קוסטה ניהלה מאבקים ממושכים עם ממשלת ברזיל כדי למנוע צנזור שיריה. בשנות השמונים הוציאה את האלבום "Fantasia" שזכה בשלושה אלבומי פלטינה. האלבום הכיל את אחד מלהיטיה הגדולים – "Festa Do Interior". היא שיתפה פעולה במהלך הקריירה שלה עם אגדות ברזילאיות כגון: קייטנו וולוסו (שותפה המוזיקלי בתחילת הדרך וחבר טוב עד עצם היום הזה), ז'ילברטו זי'ל, אנטוניו קרלוס ז'ובים ועוד.
אחד השירים היותר מפורסמים שלה בישראל הוא "Trem Das Onze", "הרכבת של אחת עשרה". הוא סיים בזמנו את "קיץ ישראלי" בהגשת אלי ישראלי, שעמדה בסימן מוסיקה ברזילאית. הרכבת של אחת עשרה שעדיין נעה על פסי הזיכרון.
קוסטה הדיווה של המוסיקה הברזילאית, היתה הרבה יותר מאשר עוד זמרת סמבה ובוסה. יש עוד כמה דברים ששייכים אך ורק לה שאינם ניתנים לתרגום במילים. היא לא היתה את ה"מדונה" של ברזיל.היא הביאה קודם כל את עצמה בלי להתחנף לאניני הטעם , גם בלי לספק בהכרח את התאוות של הקהל לעשות חגיגה בגדול.
קוסטה ביטאה את הקשר בין המוסיקה השחורה למקצב הברזילאי, חיברה ין גדולי המוסיקאים של ברזיל, בין קייטנו ולוזו ושיקו בוארקי. זה אומר יותר מאשר סמבה. גם בהרכב מצומצם של 3 נגנים כמו בהופעה בישראל, נתנה קוסטה את הדבר האמיתי, אבל היא עשתה את זה בלי לרכב על גל הקרנבל הברזילאי.
בקול של קוסטה שמענו טונים של פיוט וגעגועים, עצב ושמחת חיים בכל קשת הצבעים של המוסיקה הברזילאית, המסורתית וגם רוק. קוסטה לא רק התרפקה רק על העבר. היא היתה זמרת נועזת שהגיעה עד המוסיקה הכי עכשווית לזמנה.
גל קוסטה הרכבת של 11 בהופעה בישראל ב-2013
תגובה אחת
אבדה ענקית, לא רק למוסיקה הברזילאית אלה למוסיקה העולמית. לא כל אומן פופולרי ככול שיהיה הופך לאגדה כמו גל קוסטה, צריך בשביל זה מה שהיה לה, איכויות אישיות, קוליות, ונועזות בתקופות הקשות של ברזיל, ובתקופות הרדודות של ברזיל, היא תמיד שמה את קולה בצד הנכון. תנוחי בשלום ובשלווה גל, נתגעגע.