"שיר דיכאון", קורא דודו אהרון לשיר ומשתמש בסיווג הז'אנר המזרחי הזה כדי להבהיר איפה הוא נמצא. ההבהרה/ הגדרה יותר ממיותרת. אפילו מגוחכת.
גבר בוכה נמצא באזור בו הוא מאשים אותה, את עצמו, מקונן עם דמעות בעיניים, מתרפק סובל, מאיים ("אם את הולכת לעולם אל תחזרי") ואחרי הכל טוען שהנשמות שלהם מחוברות. הוא מבולבל. השיר מבולבל.
את הקשקוש המופרך הזה הלחינו בלחן נוגה שמבקש הזדהות. המבנה טיפוסי לבלדות מהסוג הזה. הלחן קליט, השירה נשארת בגבולות ההתייפחות. העיבוד שומר על סטנדרטים מזרחיים מוכרים. תן לרגש לרוץ לפניך, תן לייאוש ולדכדוך לפרוץ. יש כאן מלודיה עשירה, מנעד צללים רחב, וכמו ב"מוסיקת דיכאון" מיינסטרים טיפוסית, יש כאן עיבוד המושפע ממוסיקה ערבית.
מה שמחרב את השיר הוא השרבוט השבלוני השטוח. לכן אינני משתתף בצער הזמר. מה חבל שאהרון ממחזר את הנושא ועד מכריז על השיר – "שיר דיכאון". יש עוד כמה נושאים באזורנו שראויים לאזור הדכאוני. נראה שאהרון לא יסתכן. .
נ.ב "את היית השקט שנגמר אם תלכי" אצל אהרון אהרון מתערבבים עבר ועתיד בלי שום בעיה. ז כן, עדיין יש בעיה.
דודו אהרון אין לך לב
היית לי הבית היית לי הכל/ היית התרופה ללב האור הגדול
את היית לי אושר השמחה בליבי/ את היית השקט שנגמר אם תלכי
אין לך לב אם את הולכת אין לך רגשות/ על הדמעות שלך כאב לי על כל הטעויות
הנשמות שלנו לעולם מחוברות/ יש לך קסם של כוכבת ששבה אותי
את הכבוד שלי איבדתי כשמכרת אותי/ אם את הולכת לעולם אל תחזרי
דמעות בעיניים אומרות הכל/ הייתי האיש שלך השקר גדול
משלם ביוקר על טעיות שעשית/ אין לי רגע שקט אהבה חולנית
