כנראה עבר על דודו טסה יום קשה במיוחד, שיצא לו שיר עצב כזה, כל כך נוגע ומגיע. זה המינור היפה הזה, שמגיע ממקום מאוד עמוק. זה הטנור המסתלסל הזה שמחלחל ונכנס למקום לא פחות עמוק. שיר פשוט, לכאורה. הימים בחיינו – טובים, רעים, פעם אנחנו עפים, פעם אנחנו ברצפה, פעם שיכורים ופעם פיכחים, פעם ליצנים ופעם נסיכים, ומחפשים תשובות, אבל אין פתרון. ויש ימים כאלה נוראים, שאין בהם שמץ ישועה, ימים שמחפשים פתחי הימלטות ונוחם: "איזה יום עבר עליי/ זה קצת יותר מדיי/ פתחי לי את הדלת…"
בעיבוד פולק אקוסטי, טסה הופך את הצער לטון מדוכדך ונוגה, עובר משירה שקטה נמוכה לסלסול מלודי גבוה יפהפה בבית השני. יש שירים שנולדים מתוך מצוקה ומייצרים צלילים וקולות של פעם בחיים. זה דוד טסה של "איזה יום". איזה שיר!

"דודו טסה איזה יום – דואט עם אהוד בנאי פברואר 2020

וכבר הייתי עצוב, כבר הייתי שמח/ ועוד פעם עצוב, עכשיו נכנס אורח
על מה נדבר?/ אין פתרון כאן
וכבר הייתי גיבור עפתי בשמיים/ ועכשיו ביום אפור אני עוקף שלולית של מים
אסור לאחר, אין פתרון קל
איזה יום, איזה יום עבר עלי/ זה קצת יותר מדי/ פתחי לי את הדלת
כבר הייתי שיכור, עכשיו אני פיכח/ ושוב כמו אידיוט אני נוטה להתווכח
על מה נדבר אין זיכרון קל/ בועט ומתחבט כל כך קרוב אני לא נוגע
אני ליצן אני נסיך עד היום אני לא יודע/ תלוי מי שואל, אין פתרון קל/ לא לי
איזה יום איזה יום עבר עלי/ זה קצת יותר מדי/ פתחי לי את הדלת
איזה יום איזה יום עבר עלי/ זה קצת יותר מדי/ פתחי לי את הדלת
איזה יום…
כבר הייתי עצוב כבר הייתי שמח/ ועוד פעם עצוב…

דודו טסה פייסבוק