אלבומה החמישי של דייר סטרייטס הוא תקליט שנחרט חזק ב"תודעה המוסיקלית" הגלובלית וממשיך להיות דיסק מוביל. (מכירות של 13 מיליון עותקים) קלאסיקות רוק: Money For Nothing הוא סטירה של מארק נופלר על דור ה- MTV שממשיכה להיות אקטואלית. "Walk Of Life" הוא קטע רוקאבילי שאני ממשיך להתענג עליו. ועוד לא דיברנו על הקטע שעל שמו נקרא האלבום.
זה אלבום שבזמנו היו יכול להיחשב אינדי מיוסיק – אבל ההצלחה הגדולה לא ממש הפכה את דייר סטרייטס לסוג של להקה אלטרנטיבית, למרות שרבים ראו בה – להקת רוק אלטרנטיבי.
Brothers in Arms הוא אלבום שהביא את דייר סטרייטס לפסגה, ובצדק. וגם אחרי שהוא נקטל פה ושם ע"י הבקורת (כמו הרבה תקליטי אייטיז), זה דיסק שנשמע מאוד עכשווי, עדיין לטעמי מאסטרפיס, בהמצאות המוסיקליות, בעיבודים החכמים. בטקסטים המיוחדים.
הפתיחה המצוינת של Your Latest Trick הוא סוג של גאונות מוסיקלית. נופלר ידע ליצור מסגרת אווירה לכל קטע, לספר סיפור. 'The Mans Too Strong' הוא דוגמא לעיבוד אקוסטי שמשרת טקסט, מתחיל שקט והופך דרמטי במהלכו, לעומת העיבוד העדין של Why Worry
Brothers in Arms המסיים את הדיסק, הוא אחד הקטעים היותר יצירתיים-מיוחדים אם לא הקטע האיכותי ביותר של נופלר ודייר סטרייטס. שימו לב איך שצליל הגיטרה מעטר את קולו של קנופלר. כזה עיבוד לא שמעתי מעודי. כאילו הצליל נארג כאן בדקדקנות מדהימה. נופלר אינו מרים קול. הא כמעט לוחש את השיר. וכמה זה נכון לבניית האווירה. ככה בונים אווירה של שיר. שיר אחד ש"מצדיק" התבייתות האלבום הזה בספריית הדיסקים שלכם
דייר סטרייטס הופיעה כמו רוח רפאים בימי הפוסט-פאנק בלונדון (נולדה 1977) הפתיעה מאוד בצליל המינימליסטי שלה, שלא היה לו שום קשר לפאנק. יש מי שכינו את המוסיקה של "פאב רוק" – אם כי לא במובן הבידורי של המילה, מאחר שהמוסיקה הזו שידרה מלנכוליה בעיקר, השפעות של דילן, והיתה בה מידה של ג'אז בארים אפלולי. Brothers In Arms מאופיין בחיבור העדין הזה בין רוק, פופ לג'אז, ריפים נדירים בנגינת הגיטרה של נופלר, הבלוזיות של So Far Away. אלבום של מינימליזם ותמציתיות, שהופכים אותו לאחד המיוחדים שנוצרו בפופ, מאלה שממשיכים לתפוס מקום של כבוד במדף תקליטי "האי הבודד" שלי.
וידיאו: Walk Of Life
Brothers In Arms בהופעה בברלין
