אומרים שבכול אהבה יש שחיקה . לי זה לא קרה עם  Happiness is A Warm Gun. לי זה לא יקרה עם האלבום הלבן. דילן הוא המשורר החשוב של הרוק, האבנים המתגלגלות הן התגלמות להקת הרוק אנד רול המושלמת; הביטלס לפי האלבום הלבן הם המוצר המושלם והתוצאה של כל מה שרוקנרול ופופ הם.

האלבום הלבן הוא התקליט היחיד של הלהקה המנותחת ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית, שעדיין שומר על מסתורין ניכר, כי יש בו כל כך הרבה. בין אם אתה מחשיב אותו כאלבום הביטלס הטוב ביותר ובין אם לאו (אני כן), זה בהחלט האלבום הכי ביטלס.
במהלך השנים למדנו כמעט כל מה שצריך לדעת על נסיבות יצירתו. אנחנו יודעים למשל שהאלבום הזה היה השלב הראשון שלהתפרקות הלהקה, כל ארבעת הביטלס מופיעים בפחות ממחצית השירים. אנחנו יודעים על הנוכחות השנויה במחלוקת של יוקו אונו, היעדרותו של רינגו מ – Back in the USSR, הבוז של ג'ון לנון ל"מוסיקת סבתא מחורבנת" של פול. אנחנו יודעים שהם היו במרחק של פחות משנה מהפעם האחרונה שכולם עמדו יחד באולפן.
האלבום הלבן היה המהדורה הגדולה הראשונה שפרסמה חוסר קוהרנטיות כאסטרטגיה אמנותית מכוונת. הוא שירים שהיית מגדיר כ"פילרים" למרות שבפועל אין כאןשיר אחד שהוא "פקק" באלבום. האלבום מסודר בצורה כזו שמדגיש את הערבוביה בין הארכאי והאוונגרד, חסר המשמעות והעמוק, הנדיב והרעיל, המרגש עד נואש והמטופש מדי במילים. רבות מהתרומות החשוכות של ג'ון לנון הן התקפה על הרציונליות עצמה.

יותר משלושים שירים חדשים, האלבום מכיל כמעט כל אלמנט של מוסיקה מערבית דרך מדיום הרוק אנד רול, יש טוענים – אלבום מושלם יותר מאשר Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band אלבום רוק כסדרה של הכלאות, סגנונות המשתנים ללא הרף ואופנות, (פולק, בלוז, נשמה, הודי, קלאסי, פסיכדלי, קאנטרי) לא רק אלבום עדכני, אלא זה חוזר אל הדריפטרס, אלביס פרסלי, ריצ'רד הקטן, באדי הולי, וכן הלאה. התגלמות היכולת להטמיע את האנרגיה והסגנון של כל המסורות המוסיקליות הללו. "רוק אנד רול" כמושג שאומר מעט ומכיל את המרובה. זה אולי הסוד המוסיקלי והמיסטי של המוסיקה הפופולארית. הביטלס יכלו להרשות לעצמם להיות אקלקטיים, לעשות שימוש בכל השפעה חיצונית או רעיון, כי היכולת המוסיקלית שלהם האישית / רוחנית / אמנותית היתה כה חזקה כך שהם הפכו כל שיר לייחודי. "חזרה לברית המועצות", השיר הראשון באלבום, הוא, דוגמה מושלמת לתיזה הזו. זה: זה לא רק חיקוי של הביץ בויז, אלא חיקוי של הביץ בויז שמחקים את צ 'אק ברי
איפה אנחנו?  אחרי מסע הדי מאכזב אל ההמהארישי ההודי, הביטלס חוזרים ללונדון מלאים בחומרים מוסיקליים מכול סגנון – יש כאן שירים שהושפעו מהביקור בהודו והבילוי המשותף ליד השולחן של המהרישי. "Dear Prudence" הוא שיר על בחורה שהביטלס נפגשו בזמן שעשו מדיטציה בהודו. העיתונות חוגגת על  התערערות היחסים בין חברי הלהקה (יוקו אונו מגיעה הרבה לאולפן) אבל אם יחסים מעורערים פירושם אלבום כפול כזה, אז מסתבר שהכישרון בכל זאת חזק יותר מכל עניינם אישיים.  לנון את מקרטני היו אז בשיא היצירתיות.  בין השירים היפים באלבום: "חזרה ליו.אס.אס.אר", "בלקברד", "הלטר סקלטר", "מהפכה 9", "האני פאיי", "ג’וליה".  קשת ההשפעות עצומה: ב- Obladi Oblada הם משתמשים במנגינות ובקצב קליפסו. וזה לא רק הקליפסו, אלא סינתזה של רוק אנד רול וקליפסו עם בס חשמלי ותופים. מוסיקת פאן במלוא המשמעות של המושג.
 Bungalow Bill דוגמא למופעי הילדים של יום שבת אחר הצהריים, הוא מחווה לחתול שחיפשו הביטלס במרקש, לצייד נמרים אמריקני שהיה מלווה באמו . "While My Guitar Gently Weeps" הוא אחד השירים הטובים ביותר של ג 'ורג' הריסון. זה שיר של גיטריסט על הגיטרה שלו, איך ולמה והוא מנגן. השיר נבנה השיר בצורה נפלאה כיצירה מוסיקלית של ממש.המוסיקה מחקה את הקו הליניארי והמתמשך של הגיטריסט המוביל. מעניין לציין כי השיר נפתח בפסנתר שמחקה את הצליל של גיטרה חשמלית. הגיטריסט המוביל בקטע זה הוא אריק קלפטון. 
פול מקרטני? אם נחוצה הוכחה נוספת לכישרון ההלחנה של פול מקרטני, אחד מכותבי השירים הפוריים והמקצועיים בזמננו, זה האלבום הזה הכולל הברקות כמו "Martha, My Dear. "Blackbird"  "I Will".שמזכירים פסגות  כמו  "אתמול", "אלינור ריגבי", "גודיי סאנשיין". בשירים של מקרטני יש עוד כמה תכונות מופלאות – הפשטות והחסכון בכלי נגינה הופכים אותם נגישים ואוניברסאלייים.   גם מי שלא כול כך אהב ביטלס, עם "האלבום הלבן" הוא יתקשה להתווכח.