ג’ורג’ האריסון אמר על האלבום הזה, שהוא דומה לקודם של הביטלס "ראבר סול", אבל הוא ללא ספק יותר הרפתקני ונועז מקודמו גם בתכנים (הפילוספיים) בגוון הפסיכודלי, בניצול הפנטסטי של טכנולוגיות האולפן דאז.  Revolver מיצה למעשה את כול מה שההסיקסטיז מייצגים. ב"המחר לעולם אינו יודע" ("Tomorrow Never Knows") לנון הולך על טריפ ל.סי.די. כשהוא לוקח את ההשראה בטקסט מהמשורר מ"ספר המתים הטיבטי" מאת תימוטי לירי. לופים של של טייפים, צלילי טמבורה הם חלק מהאקספרימנט.
שירים בני אלמוות: "אלינור ריגבי", "יאלו סאבמארין", "גודיי סאנשיין", כאן שם ובכול מקום", ""המחר אינו יודע", "בשביל אף אחד".
האלבום נחשב לקלאסיקת רוק. בשנת 1997, לפי סקר "המוזיקה של המילניום" שבוצע על ידי העיתון הבריטי הגרדיאן, נבחר כאלבום השלישי המוצלח ביותר בכל הזמנים.  ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים קיבל האלבום את המקום השלישי, אחרי האלבומים "סרג'נט פפר" של הביטלס ו-"Pet Sounds" של להקת דה ביץ' בויז. יחד עם "סרג'נט פפר" נחשב האלבום כמסמל את שיא תקופת היצירה של הביטלס.
האלבום סימן פריצה משמעותית ראשונה של ג'ורג' האריסון כמלחין, כאשר בפעם הראשונה זכה לשלב שלושה שירים מפרי עטו באלבום של הלהקה. הביטלס בחרו לפתוח את האלבום בשיר Taxman. מאזכר ישירות את ראשי הממשלה ממפלגת השמרנים (אדוארד הית') והלייבור (הרולד וילסון). סולו הגיטרה בשירו של האריסון – סולו המושמע גם בסיום השיר – מנוגן דווקא על ידי מקרטני.

השיר "אלינור ריגבי", נכתב על ידי מקרטני , והיה הראשון בסדרה של שירים סיפוריים של מקרטני, בהם עסק בסיפור חייהן העגום של דמויות בדיוניות. עיבודו של השיר היווה מהפכה במוסיקת הרוק – בשימוש ברביעיית כלי קשת ושירה בלבד. מקרטני כתב עוד שיר אלמותי לאלבום –  "For No One", המלווה וכולל קטע סולו של קרן יער בנגינת אלן סיוויל. לנון שיבח  את מילותיו של השיר הזה, כפי שעשה כמו שהעטיר שבחים על "אלינור ריגבי". מקרטני ראוי לשבחים גם עלהשיר "Got to Get You into My Life". השיר נכתב, לפי עדותו של מקרטני, על גילוי המריחואנה בחייו. עיבוד תפקידי כלי הנשיפה בשיר זה וההכלאה בין סגנון המזכיר תזמורות "ביג בנד" והמבנה הבלוזי של הפזמון היו אחד ממקורות ההשראה למוזיקת הפאנקי שהתפתחה מאוחר יותר. תרומה חשובה נוספת של מקרטני הייתה הבלדה "Here, There, and Everywhere", הגדושה מהלכים הרמוניים מעודנים ומבריקים. אם לא די בכך – גם איכויות השירים  "Good Day Sunshine" ו-"Yellow Submarine", שנכתב כשיר ילדים והותאם למנעד הקולי של מבצעו, רינגו סטאר – ייזקפו לגמרי לזכותו.

את  "I'm Only Sleeping" כתב ג'ון  לנון. ראשיתו  סולו הגיטרה המנוגן לאחור בטעות של טכנאי, שהפך את סרט ההקלטה. האריסון למד לנגן את תפקיד הגיטרה בסדר הפוך, כשמאוחר יותר הצטרף אליו גם מקרטני, ועם היפוך הסרט הושמעה נגינת הגיטרה בסדר תווים נכון, כשצלילי הגיטרה מהופכים. לנון הסביר, מאוחר יותר, כי הרעיון עלה במוחו בטעות, כאשר היה תחת השפעת מריחואנה, אף כי בפועל כלל לא השתתף בהקלטה בה 'התגלה' האפקט. לנון תרם שיר נוסף, "She Said She Said", העמוס נגינת גיטרות והוסיף אליהם את השירים "And Your Bird Can Sing" ו-"Dr. Robert".

כאמור "Tomorrow Never Knows", של לנון התבסס במילותיו על "ספר המתים הטיבטי". לנון ביקש לשמוע בשיר שירתם של עשרת אלפים נזירים טיבטיים, ומקרטני וטכנאי ההקלטות ג'ף אמריק עמלו על יצירת האפקט באמצעות הקלטות של גיטרות הפוכות, קולות מהופכים ולולאות של צלילים. שימוש ייחודי נעשה גם באופן הקלטת קולו של לנון, כך שיישמע מרוחק ומהדהד. לשיר ולאווירתו הייתה השפעה ניכרת על המוזיקה הפסיכדלית בשנים הבאות.

Here There And Everywhere  – פול מקרטני

הביטלס פייסבוק