הקלטה חיה מההופעה של הדלתות בבוסטון ארנה ב-10 באפריל. מי שיקשיב היטב, אולי יזהה מוריסון לא הכי מאוזן בלשון המעטה. האיש נשמע הולל ושתוי, וזה הולך ונהיה גרוע ככל שההופעה מתקדמת יש טוענים שבשנה הזו, האיש כבר לא מה שהיה מבחינת  העניין שלו במוסיקת רוק. הטענה כי מוריסון המופרע לעיתים מעורר יותר עניין מאשר מוריסון המאוזן – לחלוטין אינה משוללת יסוד, וזוהי כנראה הסיבה להוצאה של אלבום ליייב כזה.

לכאורה מהאלבומים החלשים של הדורז. שומעים הופעה, שבאנגלית יש ל ביטוי  rough performance ועדיין זה תיעוד ששום שוחר דורז לא יכול לפסוח עליו דווקא משום שהסט הזה של 3 שעות מוסיקה נותן את הדלתות כפי שהם הוקלטו אז בחי כולל המחוות של ג'ים מוריסון כלפי הקהל, ההשתטויות, הצרחות. Five To One  הוא אחת הדוגמאות להצגה הזו, המאולתרת, המאוד התיאטרלית (קטע של 9 דקות) ובכלל, כל דבר שיוצא מג'ים מוריסון והדלתות בגרסאות חדפעמיות ייחשב תמיד "נדיר", תמיד שונה במשהו מגרסאות קודמות. "כאשר המוסיקה תיגמר, תכבה את האורות" נשמע סעור רגשות, כנ"ל גרסאות נדירות של "המרגל", You Make Me Real, "ספינת השוטים" וקאברים ל"רכבת המסתורין", Fever, Crossroads, Summertime.  Road House Blues

מה שבטוח שהשלוש שעות דורז האלה עדיפות על רוב תקליטי הבוטלגס. ובמילים פשוטות: תלוי מי אתם. אם את מעדיפים גרסאות מלוכלכות יותר מאשר הקלטה איכותית, אולי תעדיפו להישאר עם אלבום הבוטלג מאותה הופעה. מה שבטוח  – לדורז יש אלבומי לייב טובים יותר מזה, ועדיין זה הדורז, ובמיוחד הנגנים שלחלוטין אינם נשמעים שיכורים.

הדלתות The Doors הופעה חיה בוסטון ארנה 10 באפריל 1970

וידאו – "כשהמוסיקה תיגמר"