על הנייר – שיר אהבה כתוב הכי פשטני, דימויים הכי שבלוניים (גשם, שקיעות), שרבוט אינסטנט בנאלי של מילים. מצד שני, כל אהובה הייתה מתפעמת לקבל את הקיטש הזה, בטח למשמע המנגינה והטון הרגשני של "היוצרים".
היוצרים – חגי ויובל חן, אב ובנו , מתרפקים על האהבה במנגינת געגועים הומה, שהיתי מכניס לאוסף שירי אהבה חובה. הביצוע משדר את גם העומק האנושי שבהבעה. אהבה בין השורות, בתוך השורות. זה קורה כאן הכי ישיר קליט, מתקשר רווי רגש ומחלחל.
השירה נרגשת ומלאת כוונה. העיבוד – עקב בצד אגודל – צלילי אקוסטית, מיתרים עוטפים, קישוט מזרחי, ולקראת סיום מהלך מוסיקלי דרמטי מעצים. יש משהו מאוד נקי מ"פוזה" בשיר הזה, קולות מרגשים והגשה לא מתיימרת.
היוצרים מזמן בימוי: יובל חן צילום: דניאל בן חיים
מזמן/ לא דיברנו את יודעת/ איך ממשיכים מכאן
נגמר/ פתאום אמרת שאת נוסעת/ רק לא אמרת לאן
בחוץ הגשם כבר מתחיל ליפול/ בלב שלי יש חורף וקר
מחכה לך עוד שם בחלון/ את נוף מלא געגועים
את ים שלא נגמר
יש ימים זה רק אני ואת/ יש ימים אני לבד
את כמו שקיעה יפה שבאה והולכת/ את מטיילת לי בראש/ כמו איזה שיר כמו מנגינה
אני נווט שמחפש אותך בחושך אז איפה את עכשיו איפה את
נשבר הלב קרוע כבר לשניים / הפסדנו אהבה
אהבתי רק אותך / היית האש אני המים/ טבעתי כמו ספינה
בחוץ הגשם כבר מתחיל ליפול/ בלב שלי יש חורף וקר/ מחכה לך עוד שם בחלון
את נוף מלא געגועים/ את ים שלא נגמר
יש ימים זה רק אני ואת/ יש ימים אני לבד/ את כמו שקיעה יפה שבאה והולכת
את מטיילת לי בראש/ כמו איזה שיר כמו מנגינה
אני נווט שמחפש אותך בחושך אז איפה את עכשיו איפה את
את האהבה הכי גדולה שלי/ ועכשיו את רק שורות שכתבתי רק עליך אהובתי
מזמן/ לא דיברנו את יודעת/ איך ממשיכים מכאן
